לעקור את שיני הזיכרון

מנעד מוסיקלי של קוביות בטון ביצירתו של אריאל שלזינגר מתכתב עם פרויקט הזיכרון האנטי-מונומנטלי של האמן הגרמני גונטר דמינג

עוזי צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
עוזי צור

אריאל שלזינגר - ''ללא שם'', גלריה דביר, תל אביב 
אריאל שלזינגר ווילפרדו פרייטו - “Hiding Wood in Trees”, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב

הן מפוזרות במקבצים משתנים על פני מרחבי הרצפה העצומים של גלריה דביר (אותו בניין חריג בדרום העיר, שבשימושו הקודם היה בית מלאכה לייצור כלים סניטרים), כמו שיני זהב שנעקרו מפיות של ענקי הזיכרון, והתסמיך השואתי ל"שאריות" אנוש כעדות להשמדה תעשייתית אינו מקרי. מנעד מוסיקלי של קוביות בטון, שאחת מפאותיהן מצופה פליז, מתכתב עם אותו פרויקט זיכרון מתמשך של האמן הגרמני גונטר דמינג, שבו מוחלפות אבני המדרכה, שלפני בתים שבהם התגוררו יהודים ומהם גורשו אל המחנות, באבנים הללו שבהן חרות שמם וסופם של אלו שהיו ויום אחד "נעלמו" לעיני שכניהם, והעובר לתומו נתקל בהן ומועד משיגרת יומו אל חיק הזיכרון האישי, הפרטי (דמינג חורט בעצמו את שמות האנשים וגורלם ומטביע את האבנים במדרכות).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ