מדוע יצירתו של יצחק גולומבק תמיד מפתיעה

גולומבק הוא אחד המאסטרים הגדולים והנחבאים של האמנות הישראלית, ובכל פעם שהוא מגיח אל פני השטח זו חגיגה נדירה של אמנות

עוזי צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוזי צור

יצחק גולומבק, ''זרעים של שאר ירקות'', גלריה גבעון, תל אביב

יצחק גולומבק הוא אחד המאסטרים הגדולים והנחבאים של האמנות הישראלית. בכל פעם שהוא מגיח אל פני השטח זו חגיגה נדירה של אמנות. אך תמיד זה גם מין רגע שלאחר תום הנשף. גולומבק עושה שימוש באטומים של זיכרון, של אוטוביוגרפיה, שהם גשמיים לחלוטין, דוממים וגולמיים, ומהם הוא מרכיב מולקולות מתמשכות וקטועות של גנטיקה פרטית, שאתה מוצא בה גם את עצמך. והמולקולות מתרחקות מעט מהגשמי והדומם, אך לא יותר מדי. המרכיב התבוני, הרגשי־הנפשי, קורן מהן כהילה עמומה מסביב לחפצים שלא איבדו את האוטונומיה שלהם, נוגה מהחיבורים הארעיים, הפגיעים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ