עוצם עין אחת | יושב אדם בחדרו ובורא עולם

על תערוכתו של גרי גולדשטיין "השתאות"

עוזי צור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי צור

גרי גולדשטיין, "השתאות", אוצרת: שירה פרידמן, גלרית שכטר, תל אביב־יפו

יושב אדם בחדרו, בדירה קטנה בעיר, ובכל יום מחדש בורא עולם מהתחלה, באותה התמודדות מול האין. בורא עולם מדימויים, מלים ומה שביניהם, שהם קצה הקרחון של משא חייו, ולעתים הם לבה רותחת. מנסה לתת למשקעים שם וצורה. בכל יום מחדש הוא מתקרב אל מושאו וחומק ממנו, והמרחק הולך וקטן אך תמיד נותר. האם כשהוא קם ויוצא מחדרו אל העיר אנשים חשים את כוח הבריאה שבו, את רגישותו, את התמודדותו נגד השיכחה, את בדידותו? גרי גולדשטיין בורא עולם בחדר דירתו, על שולחן האוכל הוא רוכן אל הספרים המפורקים המשמשים מצע ליצירה המביאה אל שיגרת חייו את רוחות הרפאים שהורישו לו הוריו ניצולי השואה ומילדותו הדואבת, משקעי ההגירה, טקסיות רפטיטיבית הנעה בין חוסן לשבירה. אולי יותר מבעבר, הוא מקיף את הדימוי בטקסטים כתובים, והניגוד בין שפיות הדימוי המסוגנן למלים העירומות המנסות לפצח את שלמותו הוא עז ומרתק. זהו תהליך מתמשך של ריפוי בגבולות האפשר. הוא ממשיך לתפור ולפרום בקווים המרוסקים שביצירותיו את העשייה היומיומית, מחבר את יצירתו לאביו החייט בתהליך הדרגתי של פיוס והכרה מחדש כמו מבפנים. גולדשטיין, שנולד והתחנך באמריקה, נושא עמו את התרבות והיצירה האמריקאית, יונק מרבדים שונים שלה. האמריקאיות משמשת כפסאדה מסוגננת, כציפוי סוכרי למי התהום האפלים, לדלק השחור המזין ומניע אותו מבפנים, זה של דור ההורים שלא ידעו איך לגונן על ילדיהם מהעולם ומפניהם עצמם.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ