בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לועי הר געש אנושיים

תגובות

גבי קריכלי - "עולם צף", אוצרת טלי בן-נון, גלריה 39, תל-אביב

חלק הארי בתערוכתו של גבי קריכלי מתרחש על הרצפה, כפסגות הרי געש אנושיים המציצים מעל פני הים. לועי הרי הגעש פעורים באימה, צועקים אל הריק שמעל את כל פחדיהם האנושיים המאיימים להטביעם. זה עולם צף של דימויים חומריים במצבים משתנים, בין הדקורטיבי לאנושי. "עולם צף" הוא הפרק החותם של הטרילוגיה "הבטחה", שראשיתה היתה ב"אקווריום": 700 יציקות בטון שקריכלי מיפה בהן את מגרש החניה העצום שנוצק על חורבות בניין מרכזים בתל-אביב; טרילוגיה שסופה כעת, בפסגות הרי הגעש הממפות עולם מתכלה. קריכלי חוצב בחומרים לחשוף את האימה הגלומה בהם.

התערוכה מתחילה בדמות בודדת של תקווה, "איתן", הניצב בפתח הגלריה המואר: גופו של גבר לא צעיר המפוסל בחומר, אותו חומר יצירה המשותף לאל ולאדם. הפסל גדוע גפיים, ופרטי הפנים והגוף כמו נמחקו בזמן החולף. על עירומו הראשוני קריכלי רשם מין רשת שמעויניה נדמים לבגדו של ארלקין, הליצן הלירי בקומדיה דל-ארטה. למטה בקומת המרתף קריכלי ממפה את יציריו במספרים. ב"עולם צף 17" ראשו המקברי של גבר מגיח ממעמקים ומסרב לפקוח את עיניו. אחת מאוזניו ערופה, זר של צדפים מחשק את מצחו, נחיריו העצומים פעורים לשאוף את האוויר המכאיב, ופיו פעור בזעקה אילמת. לא הרחק ממנו מגיח ממעמקיו "עולם צף 5" - כמין ראש פסל אלילי המגולף בפראות, שגם מפיו עולה צעקה כבויה. רחוק מהם שרוע על גבו, על מזרן מלבני כמצבת קבר, "עולם צף 18", הנדמה למלך אצטקי ולמוקיון עצוב עד מוות; ורד שחור של אבל צרוב על בטנו וחזהו, ופניו נדמים למסכת מוות קומית-טרגית, מאיים וגרוטסקי.

עוזי צור

צפים גם קרעי ערים נטושות על בנייניהן, נמסים כעוגות קרם בשמש; ערים כתומות שכמו נחצבו בדלעת רדיו-אקטיבית. צפים שרידי אנוש, כשערות הקלועות לצמות, שרשראות שיניים, גזע חלול שגדעיו פרושים כמניפה, ובתוכה פעור פות. ממעמקים מתנשא גוש קלקר עצום הנדמה לצוק שיש, וקריכלי משכן בו רוחות רפאים וחושף ממצאים ארכיאולוגיים מצמררים של חלקי אנוש משומרים. מעל גובה הים, על מדף זעיר מקרמיקה צבועה, גופתו הבשרית של אדם נשמטת, זולגת באטיות, אל עיסת נהר השאול. מטפסים על הקירות גם שרידים של יופי, כשאריות של גאולה. "עולם צף 1" הוא מין פקעת קטנה המתפתלת בעצמה, מניצה פרחים אדומים ובשרניים ושולחת קורים עדינים אל הריק. זה רק קטע מהעולם הצף של קריכלי, שבו הקוסמי צנח לארץ והארץ שקעה בים.

 

הדס חסיד - "Sunny Side Up". ראובן תשרי - עבודות חדשות. סדנאות האמנים, תל-אביב

האם עבודותיה של הדס חסיד גדלו בזכות החללים הנרחבים של סדנאות האמנים או שהשינוי בא מבפנים? כך או אחרת, הגדילה הביאה עמה הומור אך גם גרמה לאובדן המתח הדחוס, הנוקדני והאובססיבי שבעבודותיה הקטנות, אותה פואטיקה צורנית, מופשטת ומתומצתת של הניירות הקטנים. במקומה באה סתמיות-מה המדללת את היצירה של חסיד בניירות הגדולים. כזהו הדיפטיך "בולונז" ו"בולונז all over". באחד רוטט הבולונז כמעיים, ובשני העין מתקרבת לתקריב הממלא את כל הבריסטול הנרחב, מלבד פינה אחת שבה הוא מתחיל להיפרם. כאלה הם גם הגיליונות הגדולים המאונכים בפינת החלל: באחד פקעת מעיים צואים על הנייר הצחור, ובשני מסתלסלות למעלה שרשראות גנטיות של דנ"א. שיא התערוכה אמור להיות היצירה "אמנית בשקיעה", שנוצרה במיוחד לה, עבודה הנמתחת על קיר שלם, אך המתיחה מותחת את המעט שבה עד שהיא מאבדת כל עניין ממשי. עד חצי הקיר חסיד מורחת רצף אופקי של משיחות של מה שנדמה לקפה מדולל, היוצר אפקט של אדמה. על השדה שוקעת שמש שקרניה עשויות מרצועות של סלוטייפ, והטבור נעוץ בסיכות אדומות.

העבודות הטובות בתערוכה הן חמישה מלבנים קטנים של קרטון ביצוע גולמי, שבכל אחד מהם נבצע בסכין חיתוך גריד גיאומטרי שונה, נסתר כמעט מעין. אלה הן עבודות אגביות, שלא ברור אם שימשו מצע חיתוך לעבודות או נוצרו לעצמן, אבל האניגמה בהן נוצרת ליריות. עבודות הפיסול של חסיד חותרות אל איזו מושגיות מושלמת בעשייתה, אך יש בהן תחושה של עקרות-מה. כאותה ביצה לא מופרית בצמד "ביציות העין" מושלמות הצורה. האחת חלמונה צהוב, השנייה חלמונה מופרה בזרע מדמם הפוגם בשלמותה. כך נוצר משחק של צורות וצבעים, אמנות השואפת למופשט. הפסל השני מוצלח יותר, ובו משומר מוטיב הטבילה והמשקע המצוי בעבודותיה המוקדמות של חסיד. על קצה הדופן העליונה של כן מלבני לבן עוגנת ביצת עין שחורת חלמון וחלבון במרכז מצע גולמי מרובע ולבן; משתלשלת ממנה כפפת ניילון - במשחק אסתטי של גיאומטריות ושירה.

בחלל הרחוק מוצגות שלוש עבודות של ראובן תשרי, שכל אחת מהן נאטמת בעולמה שלה, נמנעת מליצור קשר ממשי עם האחרות. בתבליט דמוי שיש מגולפים מוטיבים הבוללים את הקלאסי עם מין פאגניות קניבלית, ומדי פעם חולפת זרוע של מגב מכוניות על האד המתעבה לטיפות ומגלה את מסתורין התבליט הזה. זה חיבור מופרך ויפה של מרכיבים שונים, שלא ברור לחלוטין אם הם מתחברים לעבודה אחת מעבר ליופיו של החיבור. מה שמחבר בין שתי העבודות האחרות הוא המתח המתקיים בהן בין פני העבודה למתרחש בתוכה. זה המתח שבין משטח מלבני לבן התלוי במרחק מהקיר לבין עולם פנימי של חרקים פצועים, חלקי שלדים וחיילים מיניאטוריים. בשנייה: המתח שבין מסגרת שחורה ובוהקת לקופת שרצים הנעים בתוך השלמות הגיאומטריות (עבודה הנמצאת בשיח צורני עם ה"בולונז" של חסיד).

בגלריה העליונה תשרי מצליח להרכיב משולש של עבודות שמצליחות להתייחס זו לזו: שני מרובעי פרספקס לבנים ונרחבים המרחפים על הקיר. באחד נפער עיגול אל הקיר הלבן שמתחת, מוקף בצל של עומק המעגל. בשני העיגול נותר בגדר אפשרות משוערת, כדימום פנימי. כנגדם, בפינה המרוחקת, מקנן חצי-כדור בהיר, שתוכו הנפער כקליפת גולגולת מרופד בזרדים שקוששה ציפור, והכל טובל באדום דם - מעגליות מלאה ומדממת, המשוחחת עם המעגליות הטהורה של העבודות האחרות בשילוש. למרות העניין והיופי חסר עומק בשילוש הזה. המשקע שנותר מתערוכתו של תשרי הוא לא לגמרי מספק - הן באי-ניצול פעיל ומלא יותר של חלל הסדנאות, והן העבודות עצמן, שלא נאספות לגוף ממשי המקיף ומפעיל את הצופה. נדמה שיצירתו של תשרי עדיין לא הבשילה והתגבשה מספיק (התערוכה ננעלת מחר, 31.12, ומלווה במפגש עם האמנים).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו