אפשרויות של קיץ

נגיעות בכמה תערוכות בתל-אביב

עוזי צור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי צור

"תערוכה מינורית" של תלמידי תוכנית ההמשך במדרשה לאמנות, המוצגת בגלריית המדרשה בתל-אביב, מכילה מבחר מהודק של עבודות בעלות אופי ואיכות משל עצמן. במרכזה נמתח וקורס מין עמוד שדרה המחבר את העבודות ויוצר הימנון לאלתור ולארעי הישראליים. שי רטנר בונה גשר, לכל אורך מרכז החלל, מקרשי בניין הנתמכים בחביות צבע ושק מלא בחול, כמו היתה הגלריה ביצה טובענית שיש לחצות. מסביב תלוי דיוקן של מרסל דושאן הצעיר, שתומר אזולאי מאפשר לו לחלחל כרוח רפאים מבעד לפילטרים מיושנים של מדיה עכשווית, צופן בדומייתו את הפיצוץ שיזעזע את אמנות המאה הקודמת.

בציוריו של ניצן המרמן מפעפעת רוח ביעותים, כרוח הרעה שירדה על שאול. "עקדת יצחק" שלו שוחטת את קדושת ציורי העקדה של רמברנדט וממשיכיו, וחושפת את הפן המוטרף של מעשה העקדה. אברהם, אחוז שיגעון אל או שטן, כורת במאכלת את אבר מינו הזקור, פניו מוארות באור הדרמטי של מדורת הקורבן. ב"סגמנטציה", שה האלוהים הצחור מרחרח את הדם הניגר מן החיות השחוטות, התלויות על אנקולי קצבים, וקצב בדמות קוף בחצאית מנוקדת - ציורי לילי, אקספרסיבי.

ה"מנות" של אורית ישי הן תצלומי נגטיב בשחור-לבן הנדמים למין קולאז'ים של צריפים במצבי הרס מתקדמים, ופרטי הצריפים והנוף קורנים מקרינה רדיו-אקטיבית - אולי כמשל על מות הקיבוץ. "בורנט מילך" של תמר נסים הוא מיצב יפה העוקד ספרים עתיקים במפיות סרוגות ביד, כקורים של זמן, והחלב השרוף שבשם היצירה כמו מאחה ומדביק את הפרטים במתק של שיר ערש ישן. הווידיאו המקראי של יעל גזית "God V Dog" מעמת את עברת האל היורדת לעולם בדמות סערת טורנדו נגד האשה הבודדה וכלבה. התמונה והקול חוזרים הפוכים, מתפצלים והולכים. חיים דעואל לוסקי מציג צילום משותף של תלמידיו, דיוקן קיבוצי "החותר כנגד עצמו" וממיר את הדמויות למין השתקפות של נשמותיהם כחברבורות אור בצל.

בתערוכת הקיץ של גלריה נגא, "עונת הרחצה", יש כמה עבודות טובות, שמתחברות או לא מתחברות לנושא הקיצי. בעבודת וידיאו מוקדמת של שחר יהלום יש קסם חד ואניגמטי: פריים נייח, מרוחק, נפתח אל שולי פרדס רגע לפני רדת החושך; מתוך אפלולית הפרדס מגיחים אורות קטנים של פנסי כיס המחפשים דבר מה. זה חיזיון "ארץ-ישראלי" רומנטי ומסתורי כתחילתו של סרט הנושא בחובו הבטחה. ציור פנורמי של נטליה זורבובה משתרע על קיר שלם והוא אנסמבל של בריכות קיץ, בפסיפס גרפי ודינמי של הדבקות נייר צבעוני. ברישומים-הקולאז'ים מניחה לאה אביטל גיזורים של גופי אנוש מופשטים חלקית, שעורם מכוסה טקסטורה מצוירת הנדמית לפריחות של עובש יפה. אביטל מניחה אותם ברכות על פני מתארים של גופים נוספים, יוצרת שלמות של כתם וקו מבעד לגוף המופשט חלקית.

בחדר הפרויקטים של הגלריה מוצגת התערוכה המסקרנת "הביטאט", תערוכה של אמנים גרמנים וישראלים שהוצגה בהמבורג וכעת בתל-אביב. קיר שחור חוסם באלכסון את רוב החדר, קיר מכוסה בד שמבעד לנקביו מפעפעים האור והדימויים שמעברו האחר. לצדו תלוי צילום שחור-לבן קסום של עמית מאן ובו סוס בהיר, הנדמה למגולף משנהב ככלי שחמט, עומד בקרחת יער. מעברו השני של הקיר, תצלום צבע של מאן: ילד קטן ורך, וראשו הגדול חושש מהצלם - תצלום "עירום" אנושי חשוף. ציורי התפנימים של גושה מכון הם כקולאז'ים ציוריים של מודלים תיאטרליים, מוזיאליים, של סביבות מגורים או תצוגה, המפרשים פירוש מעניין את מושג ההביטאט.

טליה קינן מציגה צמד רישומים חושניים ורגישים. האחד של עלם ישן, שכנגד שלוות הפנים ברישום מלא, מתארי גופו הרשום חלקית מתרבים אגב שינה. בשני נחש בריח בשרני שבלע בלרינה זעירה, הרושמת את מתארי פניו. מעניינת הקירבה הגרפית המפתיעה בין רישומיה של קינן לרישומיה של נינו ביניאשווילי. במיוחד הדמות הנשית בתפנים חדר, שבגדה השסוע נדמה לחברבורות. המושגיות של דראגן פרגומליה היא על קו הריתוך הדק שבין הציורי לפיסולי, כחלל התצוגה עצמו, שהוא בין ממש לתפאורה. את התערוכה מלווה ספר-אמן בהוצאת העצמאית Bookieman, שיסדו נינו ביניאשווילי ועמרי גרינברג.

מתוך תערוכת היחיד של גדעון גכטמן בגלריה שלוש, המציגה עבודות מוקדמות ולא מוכרות של גכטמן, אגע רק בווידיאו המצמרר והיפה "פרפרים" שיצרו גדעון ובנו יותם ב-1993, כשנתיים לפני מות הבן. האב והבן שרפו פרפרים גדולים מקרטון בחצר ביתם במין טקס פולחן, לצלילי פסקול שכתב יותם ולקולות שיגרה. בטקס הזה יש קירבה בין אב לבן, ביטול הפחד האדיפלי וחיבור שמעבר למוות.

בתערוכה הקבוצתית "לאור הפלורסנט", שאצרה ורד זפרן גני בסדנאות האמנים, נמתחת לכל גובהה הנפילי ה"צפרדע" של דרורה דומיני - שכל צלעותיה הגיאומטריות מפוסלות בפורמייקה צבעונית. הצפרדע הזאת עברה שלב נוסף באבולוציה, אל מין פיסוליות אירונית-מונומנטלית. היא הוצגה בעבר בחלל הקודם והמשובח של סדנאות האמנים, ועכשיו, כחוליית קישור אבולוציונית, היא מוצגת בחלל החדש של הסדנאות.

ניצן המרמן, עקדת יצחק, 2012 (פרט)צילום: עוזי צור
"תערוכה מינורית", מראה חלקיצילום: עוזי צור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ