בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכונת אמנות

2תגובות

“אל תעצור את הריקוד”, גלריה Tempo Rubato, יפו


זהו “ריקוד” המתחולל מדויק ומהוקצע על פני חלל הגלריה כולו, נצמד לרצפתו של החלל הנמוך ממפלס הרחוב, כמקווה מים, מקווה אור, ואז מנסה להתרומם למרומי תיקרתו הנישאה, “נאחז” בלובן הקירות. זו תערוכה קבוצתית המתפקדת כמעט כמכונת־אמנות, שכל מרכיביה השונים ואמניה השונים מתחברים ופועלים כבוכנות של מנוע אחד. זו תערוכה הפורשת לפני המבקר בה את משנתה הלא כתובה של הגלריה הסובבת סביב איזו מושגיות מסוגפת קמעא, הנעה מן העכשווי אל איזה מודרניזם מוקדם יותר, עם אי־אלו חריגות אל המופשט ואל נגיעות דקורטיביות.

שם התערוכה לקוח משירו של בריאן פריי, “אמא אומרת - אל תעצור את הריקוד - להיסחף מבעד לעולם הסובב וסובב - אמשיך לנוע ולא אמות”. אמא גם אומרת באותו שיר, ש”היופי צריך להיות עמוק יותר מעורך”. וכאן גם אולי טמון יופיה של האמנות; צריך להיות עמוק יותר מהעור החיצון; לגעת בקרביים אך במקרה זה בלי לפגום בשלמות העור.
אחת העבודות המעניינות בתערוכה היא המאסה הגולמית־כמעט של נועה גלזר - מאסה מרוכזת ואפלה כחור שחור הבולע כמעט את כל האור הנופל על פניו. גלזר פיסלה מעין תנועת קיפול של שני חצאים שנסגרו זה על זה וכלאו בשחור המאסה מנהרה בצורת טיפה או דמעה, שאם רוכנים לגובה הרצפה אפשר לראות את האור מצדה השני. אפשר להבחין בגיאולוגיה של האפורים השונים המרובדים בעומק המאסה הזאת העומדת בין הגולמי לפיסולי, בין המעוגל לזוויתי.

עבודה נוספת של גלזר הרובצת על הקרקע היא “תוכנית קרח” - עבודה תיאטרלית כמעט, כמין אתר פולחן מוקטן, כמודל של מזבח המוקדש ללבנה. על משטח רחב ומלבני של נייר-פרגמנט הצמוד לרצפת הבטון בדוגמת עננים בשמי חורף או כשכבת קרח דקיקה על פני אגם, מונח מלבן קטן יותר המאונך למלבן הרקע, בימה של ברזל יצוק ‏(המחליד כבר פה ושם‏) שבידה האחד יצוק גרם מדרגות המוביל אל משטח הבימה, משטח משופע היורד מהפאה שבה יצוקות המדרגות אל הפאה הנגדית הנוגעת בפני העננים או הקרח. בימת הפולחן מופנית אל הרקיע, שצורת הירח השלם משתקפת במשטחה, חתוכה ומשוקעת בו במתכת אל־חלד, ועל פני עיגולה המושלם טיפטפה האמנית שעווה רותחת כמפת כוכבים רחוקים עוד יותר. זהו פסל בעל יופי מהודק, מדויק ופואטי, העשוי מחומרים מנוגדים, שהארעי והחולף מכתים בו את פני המוצק והנצחי לכאורה.

עוזי צור

כנגד זה מרחפת על הקיר הפנימי עבודה נוספת של גלזר, “צלפחד”, הנראית כשלד של גוף הליקופטרי שרוף המנסה להינתק מכובד המשיכה ונצמד אנכי אל משטח הקיר, מטביע את פיח תנועתו הסיבובית על לובן הסיד, כצל של גבורה זכרית, אבהית. העבודה הזאת מרמזת לדמות האב, צלפחד, שהיה מהמעפילים שהימרו את פי משה וניסו לעלות לארץ המובטחת בטרם עת, ובנותיו החכמות זכו בירושה, במתת היצירה. ביניהם, כציר גובה או ציר אורך לתערוכה כולה, העבודה “חיפה” של רז גמא - פסל שהוא כמין תל חורבות מודרני ורב יופי - מחווה מרומזת לבורגנות החיפאית של פעם. שנכנסים לחלל מהרחוב, העין נופלת על אשד של וילון בהיר הנופל ממרום התקרה כמעט עד לרצפה, סוכר לא סוכר את יתר החלל שמאחוריו, מחלק אותו, ומסביב לחלקו התחתון נבנה שלד של מזבח עשוי קורות עץ אורן בהיר ומהוקצע, שבמלבן פיאותיו החדיר גמא, במסילות שנחרטו בעץ, לוחות זכוכית שקופה, במרווחים ריתמיים משתנים, שאפשר להסיטם כחלונות של בית אנין. ולאורך הקורה העליונה הפונה אל הפתח, הצמיד האמן שורה של תבליטים דקורטיביים יצוקים בבטון - שכובדם וכהותם מנוגדות לקלות ולבהירות של יתר המרכיבים. האם התבליטים הם שרידים של בניין שנהרס, או האם נוצרו זה עתה, אוצרים בגופם דקורטיביות מודרניסטית סימבולית של ישראל שלפני 67’. אולי העבודה היא מחווה למופת האדריכלי והעיצובי של ממגורות דגון, שמפוסלים בהן אלמנטים של ים וספנות, מסחר ותעשייה וכפות דקלים. מכל מקום, הפסל כולו, כיחידה אחת נהירה ומורכבת, מצליח ללכוד את רוח המקום והזמן שלהם הוא מרמז.

“פאזל שלא במקומו ‏(לטאה נוטה על צידה‏)” של סוזנה מ. וינטרלינג, הוא התגלמות האסטטיקה המושגית במלוא יופיה העשיר והרזה. בפינה הרחוקה שמאחורי “חיפה” שכוב על הארץ לוח שחור ובשרי של חומר סינתיטי עמום ששחורו בוהק כנגד לובן הקירות שמעליו, חלקו הרחוק הצמוד לפינה מתרומם מעט מהריפה, והילת אור ירקרק קרה וחוצנית בוקעת וקורנת מתחתיו מעניקה לכובדו ושחורו אשליית ריחוף בדיוני. על הפינה הנגדית, בין השחור הבולעני ללובן הרצפה, מונח במדויק איי־פד שבו מוקרן בלוּפּ מחול של מדוזות שקופות וסהרוריות, יפהפיות המעמקים - נגיעה של ריאליות הזויה המשלימה את התצרֵף האבסטרקטי.

יוצאי הדופן בתערוכה הם צמד ציוריה היפים עד מאוד של ליטל לב־כהן. הציורים עשויים שכבות שקופות של צבעי שמן המתעבות קמעא פה ושם, שהאמנית כמו השטיחה והשקיפה אותן במגבים זעירים, ונתנה לאור הבד לחלחל מבעדן. “ציור גת 2” נדמה כמין קטקומבה חצי מוקשתת מוקפת מאסה של אפלה דקה, רבת גוונים ותנועה, ובקרקעית הגומחה מוטלת גופה מופשטת, חומרית יותר, החוזרת אל העפר שממנה באה. “ציור גת 1” נדמה לקפסולה הנוצרת את ליבתו הצבעונית של עולם שהופשט, הבוער באור שקיעה אחרונה.

The Reptile Man זה השם שסלי קריסטל קרמברג נתנה לעבודת הווידיאו שלה, ואפשר לשמוע את קרקוש זנבו של הנחש המנסה להפנט את קורבנו באונומטופיאה של המלה הלועזית, קרקוש הנעדר מהמלה העברית ומצדיק במקרה זה את השימוש בשם הלועזי. אין זה איש־נחש כי אם אשה־נחש - חווה והנחש שהיו לאחת, מפתה, מהפנטת, את אדם בגן־עדן קרקסי. קרקס נשי, שבו אשה נועצת חרבות נייר זעירות מסביב לפטמתה לקול הצלפות שוט, ומכסה את פניה בקעקועים עד שתוויה נעלמים. היא חובשת על פניה לסת של דוב, היא אשה גומי.

בעבודת הווידיאו, שעיקרה תקריב נייח של ראש האמנית, היא הדביקה על פניה עשרות עיניים של בובות בגדלים שונים. מדי כמה שניות, הראש הדומם מתעורר לחיים ונרעד בתנועה רפטילית הרוטטת מהפנים אל החוץ, וצבא האישונים השחורים מקרקשים בבועות עור־השרץ שבו הן כלואות. את הפריים אוטם משני עברי ראשה בד בדוגמת מעוינים, כבגדו של ארלקינו הליצן מהקומדיה דל־ארטה, כחלק מהחוויה הקרקסית. זוהי עבודה הטורדת את שלוות הצופה המתמסר לה.

על הרצפה בחלל הסמוך מוטל הנשל שקרמברג השילה מאחוריה; נשל גופה ופניה הרשומים על רצועת נייר מתפתלת מכוסה קשקשים מחוררים, רישום גופה ופניה המחוררים גם על מצע מיטת הפאקיר שבקצה החלל. על הקיר שממול מתוחה רצועה אופקית רציפה של נייר שלאורכה חולפים אין ספור פעמים, בלולים אלו באלו, באשלייה של תנועה רפטילית, פניה של קרמברג הרשומים בטושים מבעד למגזרות נייר, רסיסי פנים הרוטטים מתעתוע התנועה המפרקת אותם מבפנים. את התערוכה המרתקת אצרה יעל קיני בגלרית הקיבוץ בתל־אביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו