בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גלריה של אוליגרכים תלויה על הקיר

הראל לוז מציג בתערוכתו "לעשירים" רומן אמביוולנטי, ביקורתי ומרתק עם סמלים של מותגי יוקרה, אגב הצלפה אירונית באותם עשירים

תגובות

הראל לוז, “לעשירים”, אוצֵר בועז ארד, גלריית המדרשה בתל־אביב

תוצאות הבחירות כבר התפרסמו - אך גבוהה על פסגות הרים מכוסי שלג עד, בקִני נשרים נישאים הרחק מההמון, ימשיכו לקנן העשירים הנצחיים, לא מושפעים משינוי זה או אחר, אוגרים מותגי־יוקרה ומדברים ביניהם בשפת המותגים.

הראל לוז בחר להדפיס על ההזמנה לתערוכתו היוצאת דופן ציור של פסגות שכאלה, אדישות, מלכותיות, מנותקות, עריצות, קיטשיות וניטשאיות. בתערוכה גופא, לוז מנהל רומן אמביוולנטי, ביקורתי ומרתק עם סמלים של מותגי יוקרה, אגב הצלפה אירונית באותם עשירים.

עוזי צור

על הקיר הרחוק תלויה “גלריית האוליגרכים”, מצוירים בריאליזם רעיל ונשכני בעפרונות אקוורל, כמין תמונת־מחזור של מורמים מעם. לכל אחד מהם עשה האמן תספורת; תספורת פנקיסטית לעגנית כניגוד לפניהם הזחוחות והמדושנות מחשיבות עצמית.

יחסו של לוז אל מותגי היוקרה מורכב ממשיכה ודחייה. כגון רישום־ציורי גדול מידות של שעון רולקס גברי, מתכתי, הרשום בדיוק, עד לאחרון המחוגים, הזיזים, הספרות, החוליות, ומוקף לימבו אפל וכחול כלילה מלא הבטחות וריגושים של מודעת פרסומת קלאסית. אך על חוגת הספרות החיצוניות מהלך לו זבוב כחלחל של גוויות, זבל או צואה, רשום גם הוא באותה דייקנות שהיתה לרמז מסויט, לסמל של מוות וכליה המטמא את שלמות הנצח המכני, המתכתי, הזכרי, העשיר.

אל דופן המזגן שבעיבורי הגלריה, לוז הצמיד את כתר המלכות של חברת רולקס, לעצמו, מפוסל מקרטון בביצוע גולמי. במרכז החלל, כבחנות נעלים יוקרתית, על כנים מרופדים בעור חום, מונחות על מעמדים שקופים נעלי גברים בהירות ורדרדות שכמו ניטל מהן משהו מממשותן. נעליים בודדות מתוך זוגות כסרח זכרי מאגדת לכלוכית. מבחוץ הן סמל לשלמות; מחמוקיהם הסירתיים ועד לרוכסן המגף, אך שבוחנים את חללן הפנימי מתגלה עולם של חורבות או הריסות כמאחורי הקלעים של העולם שייצר אותן.

הנעליים פוסלוּ מקרטון ביצוע מצופה שכבת טיח מוחלקת עד תום. בתוך נישת גבס שנפתחה בקיר והמוארת בספוט חבוי, לוז שיכן על כן קטן מפורצלן פסל פאלי עשוי פורצלן; שני ראשי פאלוסים המחוברים זה לזה - אובייקט פיסולי המשדר יוקרתיות מעוצבת המסמלת את אותה הילה של און מיני הנובע מהשררה והעושר. אך כשמקיפים את הקיר שבו נפתחה הנישה מתגלים אחוריה הגלויים, העירומים, והם, כתוככי הנעלים, מעשה טלאים מאולתר של קרטון ורצועות דבק.

על הקיר מימין לכניסה, לבדו על מרחב הקיר, תלוי ציור דיוקן בודד, היפר ריאליסטי, המצויר באותה טכניקה של עפרונות אקוורל. הדיוקן קורן מאנושיות, והוא כעין נסיוב הנגד, היפוכה של כלל התערוכה. בשולי הדיוקן נכתבה בעיפרון מלה אחת: “אבא” ופניו הספציפיות, הלא סימטריות, כמו היו למקור של אור פנימי מוקף בחשיכה אקוורלית סמיכה.

באה מאַקְוָרֶל

רחל קיני, “גבראה”, גלריה רוזנפלד, תל־אביב

רחל קיני באה אל הפיסול מהאקוורל; מעולם של ציורי מים רישומיים ונימוחים; של כִּתמיוּת צבעונית רבודה, פיגורטיבית ומופשטת. והיא מביאה אל הפיסול דבר מה מהקיום האקוורלי, אל צבא הדמויות הזעירות המפוסלות בדונג המאכלסות את תערוכתה הנוכחית. יש בהן איזו מֵימיוּת, שקיפות־מה ומתיקות יתר האצורה בדונג - אך יותר מזה: יש משהו מהפנימיוּת, מהחוקיוּת, מנִשמת הקיום האקוורלי, דבר־מה שקשה להגדירו במדויק, שעבר אל נשמת הדמויות הללו, כל אחת לעצמה, אך גם לקיומן הקבוצתי ולעולם הסיפורי הפנימי הנברא ביניהן.

הדמויות של קיני מעלות בזיכרון את המון הדמויות של אנטוני גורמלי, שכמוהו גם קיני חוזרת אל הנפשתו ההיולית של החומר, ואל דמות האדם הנוצרת מהחומר בגודל כף־היד המפסלת, הבוראת, המפיחה בו חיים, כפיסול הקדמוני של תרבויות שעברו מהעולם. הפיסול של קיני נקשר גם ליצירתו של בועז ארד, שהציג לפניה באותו חלל, במיוחד באותן נגיעות שבהן קיני מחברת בין דמויותיה המפוסלות לאוביקטים מצויים שלא עברו תהליכי מִחזור מיותרים, והבחירה והחיבור הם המטמיעים אותם אל פנים היצירה.

הדמויות מתגודדות על פני עננים שטוחים, לבנים, כענניו של הַנְס אַרְפּ, הפזורים בחלל ומהלכים על רגליים דקיקות וגבוהות. אשה עירומה שלכפות רגליה נעלי־בית בדמות ראשי כלבים, על ראשה חבוש קומקום פורצלן בובתי בגודלו, וכך היא מגששת את דרכה באפלה שנכפתה עליה, בביטחון הבית שנפרץ אל החוץ, אל לימבו האמנות.

על אותו ענן, על שבר כלי, מתערסל לו ילד קטן המכרסם את עצמו. ובחיקה של קליפת עץ, הצפה על פני הענן כסירה סחופה, מתכרבל לו ילד־איש ערירי ועירום; גופו גוף ילד אך ראשו הגדול, הכבד, הוא ראש איש המוטל לאחור בייסורים. על ענן אחר שומר אימפרילי של קיסר סין לכוד בתוך צנצנת שיבשו בה המים, ואתה מתבונן בו מלמעלה כמו היה חיה שנלכדה. שני שומרים אימפרילים אחרים, ככלי שח שחורים, שומרים או מתבוננים באשה העירומה השרועה לרגליהם, שקועה בתרדמה, על מפית זעירה שלֵב־תותִי רקום בה. גבר הנולד מתוך גבר הפורש את זרועותיו כמלאך, וכשמתבוננים בגבו של הפסל רואים כי גופו של היילוד, האחוז בצבת רגליו של המוליד, מבותר וכל קרביו גלויים לעין.

מעל, על הקיר, קטע כהה של גזע עץ שבראשו מקננים ראשיהם של קיני ובן־זוגה. על ענן נוסף דוממים הנהפכים לבני־אדם או בני־אדם הנעשים דוממים נושאים את ראשיהם, ופיותיהם הפעורים כשפתי קונכיות, אל האלוהים הקטן הבורא אותם. את הענן חולק עמם גבר עירום שרק נעלים לרגליו, ועורו ובשר גופו נמסים ונהפכים לכנפיים שקופות, ככנפי הדונג של איקרוס שנמסו בהתקרבו לשמש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו