עוצם עין אחת | הרצף ממנו עשוי הזמן

רשמים מביקור בתערוכה "דברי הימים" — עיתון "הארץ" באמנות הישראלית. פרק שני ואחרון

עוזי צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עוזי צור

"דברי הימים" — עיתון "הארץ" באמנות הישראלית, אוצרת: אפרת לבני, גלריה מינוס 1, תל אביב

ב-18.5.1975 פירסם גדעון גכטמן בן ה-33 מודעת אבל על מותו שלו ב"הארץ", מעשה שנהפך לחלק מהמיתוס של האמנות הישראלית. גכטמן חרג מהאמנות והתערב במהלך החיים עצמם (והעיתון כחלק מהרצף ממנו עשוי הזמן), והמוות היה חומר הגלם העיקרי ביצירתו. זו מעין גירסה מוקדמת, מקברית, של פייק ניוז, אך כאן היוצר חותר נגד עצמו. "בצער רב וביגון הננו מודיעים / על פטירתו ללא עת של יקירנו / גדעון גכטמן ז''ל / המשפחה'', ואפשר לחוש מחנק מהמלים "ללא עת" בהקשר של אדם שחי עדיין. חי המוקף במתים האמיתיים של אותו יום. ממודעת האבל הזאת גכטמן ברא סדרות של מודעות אבל עצמיות, חלקן בצבעוניות פופית. לצד המודעה מופיעה ידיעה של "סופר הארץ" (ביטוי שנכחד מהעולם עם פיחות מעמדו לעיתונאי או כתב) המדווח ש"רק תשעה אחוזים מן האוכלוסיה בישראל אינם קוראים עיתון". זהו מעשה אמנות המקרין מאורו על היום־יום, האקראי, הנמהר.

ב"רכבות רפאים" הדס חסיד מעלה באוב בנוקדנות אובססיבית "כתבת צבע" בשחור־לבן מ-9.12.2016. חסיד העתיקה בעיפרון עד לאחרון הפסיקים את הטקסט המודפס ואת הצילום המלווה אותו. בזבוז משאבים תמוה המסיט את הכתבה "שאינה שווה את הנייר עליו היא מודפסת" אל האמנות בפואטיות לא צפויה.

גלעד אופיר, ללא כותרת ("אתה רוצה לראות את עגנון בטלביזיה צעקה תרזה"), טכניקה מעורבת על עיתוןצילום: עוזי צור

ליצירתו המופתית של הנרי שלזניאק מ-1976 אפשר לקרוא "מבקרי האמנות מופקרים לגורלם במעבה האמנות" או "נקמתו הסבלנית של האמן במבקר האמנות", ויש בה צדק היסטורי כי האמן חילחל אל הנצח האמנותי בעוד שהמבקר אבד. את מצע העבודה המוטלא שלזניאק כיסה בשכבה סמיכה ועמוקה של חושך חם, שכמו התנקז ונאגר מציוריו של רמברנדט. בבוהק הלילי משתקפת עמומה דמותו של המתבונן. למעלה באמצע מרחף נזר מנצחים מוזהב ניגר כדבש, שיונח לבסוף על ראש האמן הבורא. בשלוש מפינות העבודה מודבקות ביקורות אמנות מ"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" מתחת לשכבת ורניש צהבהבה, התיישנות מואצת כמהירות התיישנות הביקורת. אחת הביקורות הודפסה שוב במכונת כתיבה, והאמן כמו מחזיר אותה אל גולמיותה בטרם הפרסום בעיתון (ביקורת של רן שחורי על שלזניאק, "הארץ" 8.11.1974, "היכן התחילה הדממה להיות לכלום? אם שלזניאק לא עבר עדיין גבול הוא בלי ספק קרוב אליו עד מאוד"). הכל כמו מתבטל מול המים הגדולים של המופשט המינימליסטי ונזר היצירה.

מיכל היימן יוצרת דיפטיכונים טעונים של גבוה ונמוך לכאורה המזינים זה את זה, הנמוך מצית בערה עכשווית ברליק הציור הקלאסי האירופי והגבוה מעבה את החדשותי, מעניק לו נופך קלאסי ומשבץ אותו ברצף המתמשך של התרבות וההוויה האנושית. צילום מ"הארץ" 23.2.2004: אם ובנה בחצי תקריב, האם גוהרת נוגה אל הבן החולמני הנוגע באצבעותיו בפיה, מתערסל בה, בהרת פניה הצעירות מוקפת בכיסוי ראש שחור כמדונה מהמזרח, משפחת זאהול מכפר חוסאן. מימין מדונה וילד ייצוגיים, מרוחקים, קורנים קדושה זרה, מושלמים ביופיים הנוטש את הארצי, "מדונה דל־גרנדוקה" של רפאל. כפולת עמודים שהיימן הטביעה על פניה את החותמות "צלם לא ידוע" ו"נושא לא ידוע", סימן ההיכר שלה, יוצרת הזרה מכוונת המעצימה את הרגש העיתונאי והקור הקלאסי.

בדיפטיך אחר היא מעמתת את ההוצאה להורג בציור של גויה "ב-3 למאי 1808" — ציור תועמלני עוצמתי, גרפיות תיאטרלית שהיתה בודאי מזעזעת ב-1814 — עם העמוד הראשון של "הארץ" מ-6.12.2001 שבחציו התחתון צילום של פלסטיני צעיר שאולץ להתפשט במחסום מול חיילים ברכב משוריין. הם מרימים ידיים זה אל זה, הנידון למוות והצעיר במחסום, מגשרים מעל הזמן, קורבן אוניברסלי תמידי, והחותמת "צלם לא ידוע" מעצימה את האנונימיות של המושאים.

ב-2.10.2000 פירסם יובל שאול מודעה קטנה ב"הארץ", מתחת למפה של המקומות בהם התלקחה אינתיפדת אל־אקצה, משפט בערבית ללא תרגום מוקף מסגרת שחורה, כמודעת אבל פרטית. פירושו "אם תרצו אין זו אגדה". המודעה פורסמה במקרה עם פרוץ האינתיפדה. בדיעבד, מולקולת הפיוס היתה לקריאת קרב.

"איש זקן, לבוש בחליפה אפורה, איש זקן מאוד, פניו לבנים כשלד" הדפיסה ידנית דגנית ברסט באותיות שחורות גדולות על עמוד דעות של "הארץ". אלו מלותיו של הרופא התורן במיון באיכילוב רגע לפני שזיהה שהמטופל הוא ראש הממשלה יצחק רבין. רגע בו היה המטופל עוד קשיש אלמוני, רגע לפני שגורל המדינה הוסט. מלים על מלים, בעוד הראשונות נאחזות באי ידיעה, בהווה מתמשך, והאחרות נעות קדימה כמעט חודש אחרי (מודעה של "שלום עכשיו" קוראת להפגנה), בפער זמן בלתי ניתן לגישור.

ויש שלוש עבודות קולאז' מרגשות של רפי לביא מ-1965. לביא מפעיל את קסם מגעו על מרכיבים שונים לכדי אחדות וירטואוזית ומתיילדת כאחד. לביא משתמש בעיקר בעמודי "תרבות וספרות", איתם הוא מתכתב על אותו מישור של פנים האמנות. העבודה האמצעית מבין השלוש קורנת חום ומתק לא צפויים. סיפורו של עגנון "בית המדרש" ושירים של דוד רוקח מצטופפים עם שברי פרסומות, ילדה קטנה מוגשת כמנחה למולך האמנות, עיניים עצומות לרווחה בפרסומת למסקרה כחלום היצירה את עצמה. נגיעות הרישום והציור בתחביר אישי שכמו ניתז מנשמתו של לביא על דפי העיתון המצהיב נותרות בילדותן הנצחית, הנבונה.

ארבעה קווים אדומים אנכיים מחלקים את הבד לרבעים ו-11 שורות טקסט שחורות אופקיות חוצות את הבד והקווים יוצרים סורג של צורה ושפה. על זה דוד ריב מגדיל טקסט באנגלית מכתבה ב"הארץ" 19.8.2016, אותו הוא כותב ידנית, התייחסות יו"ר הוועד המנהל של מכללת שנקר צבי ימיני בהקשר לצנזור ציור של הבוגר ים עמרני, שחיבר את ראשה של שרת המשפטים אז איילת שקד לגוף עירום. כוחם של דימוי ומלה הארוגים זה בזה באיזון המוחלט.

מתוך הסדרות האיקוניות של לארי אברמסון "1967 (הארץ)" 2011-2 ו"צמחיית ארץ ישראל (על פי רות קופל)" 2012: גיליונות "הארץ" מתקופת ההמתנה ותחילת מלחמת ששת הימים ששמר אביו של האמן כוסו בעור דק וחצי שקוף של צבעים בהירים כמעטה רפאים או שיכחה, שמבעדו מחלחלת ההיסטוריה, אופוריה מול מודעות האבל של הנופלים. על פניהם אברמסון מניח כמנחות צלליות שחורות מושלמות של צמחי ארץ ישראל הלקוחים מציוריה הבוטניים של קופל, צמחים שנעקרו או נחתכו, ומונחים ממילון הדימויים של האמן, כשיח מהונדס הצומח מבלוק עץ שצירעה מקננת עליו או גולגולת מונחת על בלוק עץ שממנו צומח ענף עירום שראשו בעננים. הכל אדיש לשכבת הבסיס האינפורמטיבית הטעונה, הנגועה, ובו בזמן ניזון ממנה. היופי מעצים את הכאב וההבל.

קירות משרד הגלריה מכוסים בחלק מהיומן הוויזואלי של גלעד אופיר מהשנים 2012-2010. כל בוקר אחרי שגמר לקרוא את "הארץ" אופיר הפך את דפיו לנקודת יציאה למסע בזרמיו השונים של הציור המופשט. לעתים העיתון נטמע בציור לחלוטין ולעתים הוא חלק צורני ממנו. יש חופש משוחרר בעבודות הללו ואפשר לחוש בהן את חדוות או תשוקת היצירה ואת העשייה עצמה, את החיבור בין מצבו הנפשי באותו בוקר לצורניות ולצבעוניות.

מה ישמש חומר גלם לאמנים כשייכחד סופית העיתון המודפס? אולי גם האמנות עצמה תאבד את ממשותה החומרית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

ח"כ רינאוי-זועבי ולפיד בפגישה, היום

חדשות היום, 22 במאי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"