מדוע לא סכר את פיו

שלמה נקדימון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלמה נקדימון

"עת הזמיר הגיע", הוכתרה רשימתו של ראובן פדהצור על ספרו של ראש המוסד, צבי זמיר, בימי מלחמת יום הכיפורים ("הארץ, ספרים", 2.11). בעיני לא קול הזמיר הוא, אלא קריאת העורב. לנגד עינינו התרחשה הסגרת סוכן, גם אם היה סוכן כפול, והוא כנראה לא היה. החשוב הוא, ששני אלופים ושופט עליון אישרו בריש גלי כי אשרף מרואן היה סוכן ישראלי. אולי הגדול בסוכני הריגול שלה, אזרח מצרי, חתן למשפחת הנשיא נאצר ונאמנו, ששירת לכאורה את האויב. שלושתם, בנפרד וביחד, גם העמידו סימן שאלה בנוגע לכושר השיפוט שלהם את העניין, אבל יותר מכך הטילו ספק בנוגע לסיכויים לגייס סוכנים בעתיד, משום שבעולם יודעים עכשיו שמדינת ישראל חושפת את סוכניה. גם אם המדובר בסוכן אחד מתוך מספר גדול ורב יותר.

ב-21 באוקטובר 2003 קבלתי במכתב אל היועץ המשפטי לממשלת ישראל, אליקים רובינשטיין, בו טענתי כי ראשון החושפים, החוקר ד"ר אהרון ברגמן הלונדוני, מסר את שמו של מרואן בספר שכתב. הצעתי ליועץ המשפטי לפעול לחשיפת האדם שהדליף את שמו לברגמן. ב-15 בדצמבר נעניתי על ידי רז נזרי, עוזר ראשי ליועץ המשפטי לממשלה, בשם היועץ המשפטי, כי "לא נמצא מקום לקיום חקירה בנושא וזאת לאחר בחינת מכלול נסיבות העניין... בוודאי ידוע לך, מאז ומתמיד המוסד אינו מאשר או מכחיש כל פרסום הנוגע לפעילותו".

בינתיים חלו חילופי גברי ועורך הדין מני מזוז בא במקומו של אליקים רובינשטיין. חידשתי את פנייתי והפעם עם תוספת: האלופים אלי זעירא, ראש אמ"ן בעבר, וצבי זמיר, ראש המוסד בעבר, התנגחו ביניהם בשתי הופעות שערורייתיות בטלוויזיה (בתוכנית "מוסף המוספים" אצל המראיין דן מרגלית). היתה זו הפעם הראשונה ששני ראשי המודיעין הראשיים של ישראל מתכתשים בפומבי בנושא שאין רגיש ממנו - והוא מודיעין אנושי. זו היתה בעיני חציית קו אדום של ממש. חזרתי על פנייתי במכתב אל היועץ המשפטי מזוז וביקשתי ממנו לא להניח לנושא. מעבר לדרישה לקבוע מי היה זה שהוציא לראשונה את שמו של הסוכן אל רשות הרבים, הוספתי ודרשתי לבדוק אם לא היה בהופעת השניים בטלוויזיה משום עבירה על פקודת הסודות הרשמיים, וגם אם לא, האם אין מקום לסכור את פיהם של המופקדים על סודות בתחומים מסוימים של מודיעין. גם אם דברי זמיר באו בתגובה זועמת על דברי זעירא - עדיף היה שישתוק.

בינתיים נהפך העימות בין זעירא לזמיר להליך של בוררות, בפני השופט תיאודור אור, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס. הוא קבע כי אבי אבות חטא ההדלפה הוא ראש אמ"ן זעירא. אבל גם נקב בשמו של אשרף מרואן. במלים אחרות, אחרי שאלופי המודיעין זעירא וזמיר הסגירו אותו - בא שופט עליון ומאשר את הדבר בחתימתו. בספרו מאשים זמיר את זעירא ב"משחק חסר אחריות בחיי אדם", אבל מדוע זמיר נתן לכך יד? מדוע לא סכר את פיו, גם אם חש נפגע על ידי מקבילו המודיעיני? הרי מרואן נפל או הופל אל מותו, פחות משלושה שבועות אחרי שפורסם שמו בפסק הבורר.

ב-19 בספטמבר 2007 שלחתי מכתב אל כבוד השופט אור, ושאלתי אותו "האם היית צריך לפרסם את שמו של הסוכן בפסק הבוררות? פרסום השם במסמך ממלכתי, כל כך ממלכתי, נתן בראשונה אישור לזהותו של הסוכן. כבר היו דברים מעולם שבמסמכים משפטיים, גם חסויים, לא נקבו בשמו של נאשם... האם אינך חושב שהיה מוטב אלמלא חשפת את שמו של הסוכן? אולי פסק הבורר, בגלל מתן הגושפנקה, קירב את קצו של האיש. אני מקווה שלא".

עם קבלת המכתב הזמין אותי השופט אור למשרדו ומסר לי כי לפני הפרסום הפומבי של פסק הבורר הוא בירר ברשות המתאימה ונמסר לו כי אין שום מניעה לפרסום שמו של אשרף מרואן. כלומר, הוא פירסם את שמו לאחר שקיבל היתר. נדמה לי, כך אמרתי לו, שגם נותן הרשות שגה.

ב-19 בספטמבר 2007 חזרתי ופניתי למזוז, וטענתי כי אין לעבור לסדר היום על כך ששני ראשי ארגוני מודיעין ינהגו כפי שהשניים נהגו. ועכשיו, אחרי פסק הבורר, האם לא הגיע הזמן לנקוט בהליכים נגד זעירא על חשיפה של "סוד לאומי ביטחוני כמוס ביותר? מה עוד שהחשיפה בכלל, והעובדה ששמו של הסוכן נכלל במסמך רשמי (פסק בורר), הובילו כנראה למותו של הסוכן".

על כך נעניתי על ידי שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, ב-23 באוקטובר 2007, כי "לגופם של דברים, בשים לב למכלול הסוגיות הנוגעות לפרשה זו, החליט בשעתו פרקליט המדינה לעכב את ההחלטה בדבר פתיחה בחקירה פלילית, ולשוב להידרש לעניין עם התפתחות ההליך האזרחי שהתנהל בין מר זעירא ובין מר זמיר. בעקבות ההתפתחויות בנושא זה בחודשים האחרונים, נמצא הנושא בבדיקה מחודשת בימים אלה בפרקליטות המדינה. לכשתתקבל החלטה בעניין - נודיעך דבר".

כבר ארבע שנים חלפו מאז פסק השופט אור את פסיקתו. זמיר ניצח, מדינת ישראל לא, אבל מתי יתברר עניינו של זעירא? כן, אין צורך לקיים את ההליך בעניינו בפומבי.

ואילו מר רובינשטיין, שבינתיים נעשה לשופט עליון, שיגר אלי ממרום מושבו מכתב אישי, שבשל תיוגו כאישי לא אכנס לפרטיו, אך אין בו תוספת מחדשת לגבי המידע שהובא בשורות הקודמות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ