בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי מקום בעולם

תגובות

יש תנינים בים

פאביו ג'דה. מאיטלקית: יערית טאובר. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 157 עמ', 84 שקלים

בשער הפנימי של הספר "יש תנינים בים" משורטטת מפה המתווה מסלול שראשיתו בכפר קטן באפגניסטאן וסופו בטורינו שבאיטליה. את המסלול הזה, החוצה שש ארצות, עושה ילד בן עשר בשם אנאיאטולה אכּברי, המכונה בקיצור אנאיאט. המסע אמיתי, הסיפור אמיתי והילד האפגני אמיתי. אנאיאט יושב מול סופר איטלקי קשוב, רגיש ושנון ומספר סיפור מסע אודיסאי רב תלאות ביבשה ובים. סיפורו של ילד "בגובה כבשה", שהופך בעל כורחו לשוהה בלתי חוקי, למסתנן, לגונב גבולות.

בגיל שש התייתם הילד מאביו, ש"קבוצה של בנדיטים תקפה את המשאית ורצחה אותו". אחרי שנרצח אביו, שהיה מהמיעוט האזארי - הדרג החברתי הנמוך ביותר באפגניסטאן - היה צפוי הילד לחיים של עבדות בידי אנשי הטאליבן. אמו, אשה מפוכחת וחדת מחשבה, ניסתה לבחור לבנה גורל אחר. היא נטשה אותו במחנה פליטים סמוך לגבול פקיסטאן כדי שיעמוד לגורלו ויחמוק מן העבדות. לפני הנטישה הפתאומית היא ציידה אותו בשלושה איסורים: אסור להשתמש בסמים, אסור להשתמש בנשק ואסור לגנוב, "את שאתה צריך - תרוויח בעבודה", אמרה לו.

הילד בן העשר, שתאריך הולדתו אינו ידוע, יצא למצוא עבודה בפקיסטאן, באיראן, בטורקיה, ביוון ובאיטליה. כל תחנה העמידה אותו במבחן הישרדותי אחר וזימנה לו נוכלים שמצפונם פגום, לימדה אותו מה פירוש לחיות ברעב והכירה לו את הפן האכזרי והבלתי אנושי של המציאות. פעמים רבות שמע ניידות שעוצרות בחריקת גלגלים. פעמים רבות היה המוות במרחק נגיעה, ואת זה הוא מספר בהומור מרוכך, בלי תלונה ובלי רטינה. אנאיאט, שהחיים הפכו אותו לילד-מבוגר, למד לשרוד לא רק בזכות גופו הגמיש, אלא גם בזכות מוחו הגמיש, שידע לאלתר את המחבוא ואת פתח המילוט. כמו חיה הוא ידע לחדד את חושיו כך שיעזרו לו לזהות מהמורות וסכנות. הקוראים, מצדם, לומדים אט-אט שמספר התנינים הטורפים על היבשה גדול בהרבה מהתנינים הגדולים בים.

לאחר שקראתי רק כמה עשרות עמודים, החמלה והמחנק השתלטו עלי עד כדי כך שגמרתי אומר לוותר על המשך הקריאה ולהיפרד מן המסע הזה. אבל גם כשסגרתי את הספר הגיבור שגנבו לו את הילדות ואת הנעורים, שאפילו את שמו אני מתקשה לבטא, לא הרפה ממני והמשיך לטלטל ולהשאיר אותי עם סימני שאלה. חשבתי לעצמי: בשבילו אלה חיים של עשר שנים ויותר, בשבילי זה רק ספר, שפירושו קריאה של שעות אחדות בחדר מפנק. לעזור אני לא יכולה - אז לפחות אקשיב. והרי הסיפור נכתב כדי שיקשיבו לו.

הגיבור-המספר הכריח אותי לחזור לספר ולקרוא אותו עד סופו. ואולי זה לא המספר אנאיאט, אלא הסופר האיטלקי פאביו ג'דה. ואולי זהו המאמץ המשותף של שניהם. ואולי בכלל מדובר במשולש. גם הקוראים הם צד בעניין. מצד אחד, מתעורר בהם זעם על השטן וצאצאיו שמסתובבים בעולם. מצד אחר, הם מוצאים סוג של נחמה פורתא. גם הגיבור וגם הקוראים פוגשים במשך המסע כמה וכמה אנשים טובים, מעין פיות שבאו להחזיר לעולם את שפיותו, ובד בבד להחזיר את האמון בבני האדם. דוגמה בולטת לכך היא גברת זקנה המבחינה בבגדיו הקרועים של אנאיאט ומזדרזת לרכוש לו כרטיס הפלגה למקום טוב יותר.

"יש תנינים בים" כתוב אמנם בגוף ראשון, אך מדי פעם בפעם מתערב הסופר בסיפור עם שאלה זו או אחרת, קוטע את הרצף ומתעקש לשמוע עוד פרטים ועוד תיאורים מפי המספר. "אתה מספר לי דברים, אנאיאט, אך מיד בורח למשהו אחר. תספר לי עוד קצת על הגברת הזאת ועל הבית שלה. זה מעניין אותי, אולי גם את האחרים". המספר מתחמק: "לא חשוב איך נראה הבית שלה. היא יכולה להיות כל אחד". ובקטע אחר הוא מבהיר: "העובדות חשובות. הסיפור חשוב. מה שמשנה לך את החיים זה מה שקורה לך, לא איפה או עם מי". שניהם, הסופר והמספר, מופיעים בשמם האמיתי: אנאיאטולה ופאביו. כל אחד מהם מחפש "איך" סיפורי אחר. והרי לכם שאלה הנוגעת במהותה של הכתיבה. הסופר, מצדו, אינו מהסס לשתף את קוראיו בהתלבטות הזאת.

בתום המסע, שסופו הטוב ידוע כבר מראשיתו, נושמים הקוראים בהקלה מזוככת. בעמוד האחרון הסופר תורם לקוראים שלושה משפטים אינפורמטיביים יבשים אבל חגיגיים, ומגלה שסוף סוף יש לאנאיאטולה תאריך הולדת, שקבעה המשטרה האיטלקית. לו רק יכולתי לשלוח לו מתנה.

אני סוגרת את הספר ושוב מונה את הפרקים ואת הארצות: אפגניסטאן, פקיסטאן, איראן, טורקיה, יון, איטליה. כל כך קרוב לכאן. הילד אנאיאטולה לא עבר בישראל, אבל ילדים מהגרים אחרים כן עוברים פה.

Nel Mare Ci Sono I Coccodrilli \ Fabio Geda

שלומית כהן-אסיף היא סופרת ילדים

גטי אימג'ס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו