בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרגע שכל החלקים נהפכים בו ליצירה

תמיד רציתי להיות חלק מיצירה טוטאלית, שמכילה את כל האמנויות, ושותפות כזאת הציעה לי מרתה גרהם. רשימת זיכרונות על הכוהנת הגדולה של המחול המודרני, במלאות 85 שנה לעלייתה לבימה

תגובות

לפני 85 שנה, ב-1926, עלתה רקדנית צעירה על בימת תיאטרון בניו יורק. היא הופיעה בריקוד שיצרה בעצמה, "קורל", למוסיקה מאת סזר פרנק. הקהל הקטן שבא למופע לא ידע שהוא צופה בהופעת הבכורה של רקדנית וכוריאוגרפית שעתידה להיות הכוהנת הגדולה של המחול המודרני. גרהם פיתחה שפת ריקוד חדשה, תחילה לעצמה ואחר כך ללהקה שהקימה. היא חוללה מהפכה במחול, שרובו עוד היה מבוסס על חוקי הריקוד הקלאסי. עולם המחול לא היה מוכן עדיין לקבל את חידושיה המהפכניים. "אף אמן אינו מקדים את זמנו", אמרה לימים, "רק האחרים מאחרים". אין תמה שז'אן קוקטו כלל אותה ברשימה המצומצמת של פורצי הדרך באמנות המאה העשרים, יחד עם פאבלו פיקאסו, איגור סטרווינסקי וצ'רלי צ'פלין.

הכוריאוגרפיות של גרהם (1894-1991) הן ביסודן נראטיביות, מתבססות על מיתוסים עתיקים, תיאורי חיים ותרבות אמריקאית. היא הזמינה במיוחד יצירות מקומפוזיטורים חיים ולא שאלה מהקיים במוסיקה כדי שהיצירות המוסיקליות ישתלבו ביצירותיה. בין השאר פנתה לקומפוזיטורים כמו אהרון קופלנד, ג'אן קרלו מנוטי, סמואל ברבר, ויליאם שומן, מרדכי סתר ואחרים. היא שמרה על המסורת של ביצועי תזמורת חיה המלווה את מחולותיה. תפאורות הזמינה מאמנים, מאדריכלים ופסלים כמו קיסלר, נגוצ'י ומינגצ'ולי, שיצירותיהם הוצגו לימים במוזיאונים כפסלים לכל דבר. מלהקתה נולדו רקדנים וכוריאוגרפים רבים, וביניהם: מרס קניגהם, אנה סוקולוב, פול טיילור, פרל לאנג, דונלד מקקייל, ג'ון באטלר, בוב כהן, והישראלים רינה גלוק, רינה שיינפלד ואוהד נהרין.

נפלה בגורלי הזכות לעבוד במחיצתה של האשה הזאת, ולשתף פעולה ביצירת ארבעה מחולות שיצרה. היה זה ב-1964, לאחר שבת-שבע דה רוטשילד, שהצילה את גרהם ממשבר כלכלי, פנתה אליה וביקשה להקים להקה ישראלית חדשה ולאפשר ללהקה לבצע מהרפרטואר שלה, דבר שמרתה לא עשתה מעולם. מרתה באה לראות את להקת "ענבל" של שרה לוי-תנאי, שכבשה לה באותם ימים מקום מיוחד בעולם המחול הבינלאומי. כוריאוגרפים רבים עלו אז לרגל כדי לראות את פלא המחול התימני הייחודי. לוי-תנאי ביקשה ממני ליצור תפאורה ליצירת מחול חדשה שלה, "מגילת רות", למוסיקה של עובדיה טוביה. היתה זו התפאורה הראשונה שיצרתי למחול, וללא ספק היא הושפעה מרוח יצירותיה של מרתה גרהם והדרך שבה שילבה את התפאורה במחול.

ההופעה הסתיימה, המסך ירד, הדלת האחורית של הבימה נפתחה, ומרתה גרהם, מלווה בברונית דה רוטשילד, עמדה מולי ואמרה: "יצרת תיאטרון גדול, ואני רוצה לרקוד בתיאטרון שלך". נראה שהבעתי ספק בדבריה, והיא חזרה: "אני אומרת לך שיצרת תיאטרון גדול".

 

אחרי כשנה קיבלנו - המלחין מרדכי סתר ואני - מעין סינופסיס לריקוד שמרתה התכוונה ליצור לו כוריאוגרפיה, המבוססת על סיפור יהודית והוליפרנס. היא לא דרשה דבר ולא נתנה הוראות, אלא השאירה הכל פתוח. רק בפגישה ברומא, שאליה הזמינה אותה, רמזה לי רמיזות באמצעות המתנות הקטנות שהגישה לי, חפצים מתרבות לוריסטן, ממצאים מלפני כאלפיים שנה. הרמז היה דק ומקסים. התחלנו להתכתב. שלחתי עשרות רבות של סקיצות שעשיתי בשבילה עד שהגיע הזמן לבנות מודל.

הפרמיירה של "יהודית" נקבעה בתיאטרון "הבימה", שבו חוויתי כבר בשנות החמישים את הופעותיה הראשונות של גרהם בארץ. לפני הבכורה ביקשה מרתה לקחת אותה הישר משדה התעופה אל בית המלאכה, שבו עמדו חלקי התפאורה שבניתי בנגריה הקטנה של בונה התפאורות זאב-שמן הלפרין. היא באה בלוויית הברונית, חלצה נעליה, ובצפיפות הנגריה התחילה לרקוד ולקפץ בין ערימות הקרשים. חרדנו שמא תיפול או מסמר חלוד יינעץ בכף רגלה, אבל הכל עבר בשלום ומרתה אהבה את התפאורה.

למחרת הצבתי את התפאורה במרתף החזרות של להקת ענבל. חששתי מהפגישה הראשונה של הלהקה עם התפאורה שלי, אך זה היה רגע נפלא של השתלבות טוטאלית בין הצורות שיצרתי ובין תנועת הרקדנים. התפאורה שלי התחברה לסגנון המיוחד של מרתה ושל רקדניה.

בחזרות על בימת "הבימה" ראינו - מרדכי סתר ואני - כיצד אמנית גדולה מתלבטת, לא בטוחה, מנסה ומנסה, משנה שוב ושוב. ישבנו באולם ומרתה המשיכה להסתובב על הבימה. מה יהיה? איך זה ייגמר? האם זה ייגמר? גארי ברטיני, המנצח על התזמורת, חזר על קטעי המוסיקה לבקשתה, מרתה המשיכה להתלבט והתייעצה עם רקדניה. פתאום הגיע הרגע המכונן של לידת היצירה: זה היה רגע חד-פעמי שלא חוויתי אותו לפני ולא אחרי. כל החלקים - התנועה, התלבושות (שיצרה בעצמה), המוסיקה והתפאורה - היו פתאום ליצירה, לגוף אחד שאי אפשר להפריד.

הופעת הבכורה של "יהודית" הצליחה מאוד. המסך ירד, הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות, ורק אדם אחד מכובד שישב לפני קם, ובמקום למחוא כפיים צעק: "בוז! בוז!" מתברר שעדיין היו אנשים שראו ביצירתה פגיעה בקודש הקודשים של המחול. זה היה תיקון לחוויה טראומטית של מרתה גרהם, שעליה סיפרה לי קודם לכן. במסעה הראשון באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה הופיעה בפסטיבל האביב של פירנצה. כשההופעה הסתיימה, חלק גדול מהקהל צעק לה בוז ושרק. היא יצאה לבימה שלובת זרועות עם חברי להקתה והושיטה אגרוף אל מול הקהל. זה גורלם של המקדימים את זמנם.

לא התפלאתי שאחרי הצגת הבכורה שאלו אותי ידידי: "מה בעצם אתה עשית? הכל נראה כאילו תוכנן על ידי מרתה גרהם". זה היה החלום שלי מאז התחלתי לצייר תפאורות (היום קוראים לזה עיצוב תפאורות): תמיד רציתי להיות חלק מיצירה טוטאלית. זה מה שמשך אותי לתיאטרון, יצירה שמכילה את כל האמנויות והופכת לאיכות חדשה. זה לא קרה לי לפני וגם לא אחרי העבודה עם מרתה. זו עבודה שממלאת אותך, מלווה אותך בשיחות, בהערות, בהארות ובסיפורים מרתקים, חוויה שאחריה קשה מאוד לעבוד עם מישהו אחר. תקופה ארוכה המשכתי לעמוד על בימה אחת אתה, ולא הבנתי את המזל שנפל לידי לעבוד עם אחת האמניות הגדולות והמהפכניות של המאה העשרים.

מרתה הביאה את היצירה לברודוויי, ולאחר מכן הזמינה מסתר וממני יצירה חדשה: "חלום ומציאות". ושוב אותו תהליך, אותן התלבטויות ואי-הבנות. "תעשה מה שעולה על דעתך", אמרה לי, והדבר נשמע באוזני כמו "לך על האוויר, על לא כלום". אחרי שאישרה את צילומי המודל בניתי את התפאורה בארץ, שלחתי אותה לניו יורק והגעתי לפקח על הצבתה. לא אשכח את בוקר יום ראשון, יום לאחר שהגעתי בפעם הראשונה לניו יורק. צעדתי לבדי ברחובות הריקים מאדם, גורדי השחקים עלו מעלה מעלה עד שנגעו בשמים הכחולים - ואני אתם. הגעתי לרחוב 62, קצת מזרחה מהשדרה השנייה, מפתחות הסטודיו שלה בידי. פתחתי את דלת הסטודיו, והנה על רצפת העץ התפאורה שלי ל"מציאות וחלום". אחר כך, און ברודוויי, האולימפוס של התיאטרון: המסך עולה על התפאורה שלי והקהל מוחא כפיים.

מרתה צירפה לכבודי לשני הריקודים החדשים שיצרה - "מציאות וחלום" ו"המכשפה מעין דור", למוסיקה של רוברט שומן ותפאורה של מינג צ'ו לי - את "יהודית". מרתה כבר לא היתה בכושר; תנועותיה היו מוגבלות, וקשה היה לה לראות את רקדניה הצעירים מבצעים את הכוריאוגרפיה שלה. היא עשתה להם פרובוקציות, המשיכה להתנועע על הבימה וגזלה מזמנם בהפסקה בין ריקוד לריקוד, שהיתה ארוכה עד מועקה.

לאחר כמה שנים פנתה אלי שוב והזמינה ממני תפאורה לריקוד חדש שיצרה: ה"ג'ונגל הקדוש". בפרמיירה האחרונה שלי אתה בברודוויי ראיתי בכאב את מרתה, שהיתה מחויבת למסור את תפקידיה לרקדניות אחרות, צעירות ממנה, מפני שכבר לא יכלה לבצע את תפקידיה. היא ישבה מכורבלת במעיל בפינת האולם החשוך וצפתה בכאב באתל וינטר שרקדה את תפקידה ב"אביב בהרי הפלאשים". מיד אחרי החזרה נעלמה בחדר האיפור שלה, וכשיצאה ממנו פגשה במקרה את אתל וינטר. היא שאלה אותה: "מרתה, איך הייתי?" ומרתה ענתה לה: "היית נהדרת! אבל זה מכאיב לי". גם את נורייב פגשתי מאחורי הקלעים, כשמרתה החליטה להזמין אותו להצטרף ללהקתה ביצירה חדשה. האם בכך הושיטה יד למחול הקלאסי אחרי שנים של התנגדות?

"סולם" היה שיתוף הפעולה האחרון שהיה לי אתה, לכוריאוגרפיה שיצרה במיוחד ללהקת בת-שבע. זו היצירה היחידה שיצרה ללהקה שאיננה שלה. הכוריאוגרפיה הוזמנה הפעם על ידי מי שניהלה את המועצה לאמנות ותרבות, לאה פורת, לאחר שהברונית זנחה את הלהקה שנשאה את שמה. מרתה נענתה להזמנה ובכך הפגינה את הביקורת החריפה שהיתה לה על ידידתה הגדולה, אשר העבירה את תמיכתה לרקדנית והכוריאוגרפית ג'נט אורדמן וללהקתה "בת-דור".

לבסוף אני חוזר אל ההתחלה, אל הקמת להקת בת-שבע. בחזרה הגנרלית, בבית קולנוע עלוב וקר בהרצליה, צפתה מרתה בחזרה הגנרלית של הלהקה החדשה שהקימה. גם אז התקשתה לראות רקדנים אחרים רוקדים את ריקודיה ואת תפקידיה. היא הסתובבה הלוך ושוב, שותה מספל "מרק עוף" בריח אלכוהול. לעתים קרובות נהגה לשטוף את כאביה ואת ספקותיה באלכוהול. לאחר מכן בירכה על המוגמר וליוותה את הלהקה במשך כל שנותיה. ההופעה המוצלחת הוכיחה שהכוריאוגרפיות של מרתה גרהם יכולות להיות מבוצעות על ידי להקה אחרת, מלאת כוח, נעורים ועוצמה. אותה חזרה גנרלית בהרצליה בתחילת שנות השישים היתה כנראה תחילת הפיכתה של ישראל למעצמה בינלאומית של מחול.

דני קרוון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו