בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות

צבירה יוצרת

תגובות

תיאורו המרגש של דני קרוון את "הרגע שכל החלקים בו נהפכים ליצירה" ("תרבות וספרות", 13.1) הזכיר לי את ספרו הדק של הפילוסוף יום-טוב גץ ("הצבירה היוצרת", האגודה הפילוסופית, 1951). דני קרוון מתאר את מרתה גרהם מתלבטת כיצד להשלים את המחול "יהודית", שעליו עבדה יחד עם המוסיקאי מרדכי סתר והתפאורן דני קרוון בתיאטרון "הבימה". "היא מתלבטת, לא בטוחה, מנסה ומנסה משנה שוב ושוב... מה יהיה, איך זה ייגמר? האם זה ייגמר? ... פתאום הגיע הרגע המכונן של לידת היצירה: זה היה רגע חד-פעמי שלא חוויתי אותו לפני ולא אחרי. כל החלקים - התנועה, התלבושות, המוסיקה והתפאורה - היו פתאום ליצירה, לגוף אחד שאי אפשר להפריד". דני קרוון היה עד ללידתה של יצירה חדשה.

ספרו של גץ מדגים כיצד תופעות, עצמים, אורגניזמים וגם רעיונות בתחומים שונים הם תוצאה של תהליך "הצבירה היוצרת". הוא מצטט את לויד מורגאן: "כל אורגניזם הוא שלם עם חלק יסודי, ואולם הוא שלם שהוא יותר מהסכום של חלקיו. יתרה מזו, כל חלק יסודי הוא יותר מאשר היסוד בלבד. בתורת חלק יש לו טיב נבדל ביחס לחלק האחר ולשלם".

המושג "צבירה יוצרת" מתאר כיצד מתהווה יצירה גדולה, כמו המחול של גרהם. כך גם נוצרת תיאוריה חדשה. בביולוגיה למשל, עובדות רבות נצברות על ידי חוקרים רבים, ומגיע הרגע שבו הן הופכות במוחו של מדען אחד בתהליך של צבירה יוצרת לתיאוריה חדשה. אין זה מפליא שצ'רלס דרווין ואלפרד וואלאס הגו את רעיון האבולוציה באופן בלתי תלוי ובאותן שנים. במוחותיהם הפכו הנתונים שאספו ביולוגים במשך מאתיים שנה שקדמו להם לרעיון חדש ומהפכני.

יורם יום-טוב

 

 

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו