שפרה הורן
שפרה הורן

ים של פרגים


אמיטב גוש. תירגמה מאנגלית: אינגה מיכאלי. הוצאת אופוס, 541 עמ', 98 שקלים


אמיטב גוש, סופר הודי יליד כולכתה המתגורר בניו יורק, הצליח לרקוח רומן היסטורי רחב יריעה ורב עוצמה, המתחיל בשדות הפרגים שלגדות הגנגס, ממשיך במפעלי האופיום, מסייר בחוות האנגלים ובארמונות המהראג'ות שהתעשרו מסחר בסם, ולבסוף נשפך אל הים הסוער. ברקע כבר מצטלצלים אימי המלחמה. התקופה היא ערב מלחמת האופיום הראשונה, המלחמה על זכויות הסחר בין בריטניה לשושלת צ'ינג בסין, שנמשכה בין השנים 1839 ל–1842. המלחמה החלה בשל רצונה של ממשלת סין להפסיק את ייבוא האופיום, שעליו התבסס סחר החליפין עם האימפריה הבריטית. מלחמה זו נתפשה כתחילת האימפריאליזם האירופי בסין, והתניעה היסטוריה ארוכת שנים של התנגדות סינית למערב.


שדה פרגים לייצור אופיום.    מלחמה שאינה נגמרתצילום: רקס

על רקע זה מתאר הספר ערב רב של דמויות, שתרבותן, לשונן וגורלן נקשרים לאימפריאליזם הבריטי ולהזדמנויות הטובות והרעות שהביא משטר זה על תת היבשת ההודית. החל באנגלים תאבי הבצע והשלטון, דרך המהראג'ות חסרי המוסר, וכלה בבני כת המנודים ובני התערובת. כל אותן דמויות - אדונים ומשרתים, אנגלים, הודים, סינים, מולאטים, עשירים ועניים כאחד - נפגשות מעל דפי הספר וקשורות זו לזו בזיקת גורל.


מקום המפגש והכוח המניע של הסיפור היא ה"איבּיס", ספינת עבדים לשעבר, היוצאת למסע המתחיל בשפך נהר הגנגס, שבמפרץ בנגל, וממנו אל האוקיינוס ההודי בכיוון איי מאוריציוס. משם אמורה הספינה להפליג לסין ולהשתתף במלחמת האופיום.


על סיפון האיביס מתבלטים הקצין השני זאקרי ריד, צעיר אמריקאי מולאטי יפה תואר; צ'ילינגוורת, קברניט אנגלי חולני ומכור לאופיום; דיטי, אלמנה הינדית שביקשה לשרוף את עצמה כסאטי יחד עם גופת בעלה, וניצלה באורח נס על ידי קלואה, המנודה ענק הממדים; פולט, יתומה ממוצא צרפתי, וג'ודו, צעיר הודי שהיה לה כאח. עוד פוגשים בין דפי הספר חבורת קולים - הודים חסרי כל המחפשים עתיד טוב יותר באיי מאוריציוס, ושני אסירים: מהראג'ה שאיבד את כל רכושו וכבודו, וגבר ממוצא סיני־פרסי המכור לאופיום. משך כל תקופת השיט הארוכה והמסוכנת על האיביס, מתנתקים הגיבורים מעברם ומקשריהם המשפחתיים ומתייחסים זה לזה כ"ג'אהאי־בּאי", אחים לספינה ולגורל.


הספר גדוש תיאורים מפורטים של אנשים על מעמדם ולבושם, הריחות, הצבעים, הטקסים הדתיים, האמונות הטפלות, האגדות, המאכלים, התכשיטים והמנהגים שלהם, המשתלבים זה בזה כפסיפס צבעוני. ניכר שאמיטב גוש, אנתרופולוג במקצועו, עשה עבודת תחקיר רצינית על הודו בתקופה זו.


בנוסף, מכיל הספר מידע רב הנוגע לאופיום. החל מזריעת הפרחים, כמישתם, חליבת התרמילים, הפקת הסם בבתי החרושת, המסחר בו והתוצאות האיומות של השימוש בו. כמו כן, מאחר שרוב עלילת הספר מתרחשת בים, שתל המחבר מונחים רבים מתחום הימאות, כולל תיאור מפורט של סירות וספינות, קטנות כגדולות, ששטו בימים ההם במפרץ בנגל.


אך מעל לכל, זו השפה שהיא הגיבורה האמיתית של הספר. גוש משתמש בשפה מרובדת ומורכבת, יוצר שעטנז של לשונות, מרבה בניבים ומשלבי לשון פרי התקופה ההיא. שפה שהיא יציר כלאיים בין אנגלית להינדית ולשפות אחרות כולל סינית, פרסית וצרפתית. השפה משמשת כלי עזר בעיצוב הדמויות, שהרי לכל דמות ודמות בספר שפה המאפיינת אותה.


למשל, אנגלית הבלולה בהינדית: "זה קוקאפ, אם אני לא טועה... אדוני היקר, הבובאצ'ים שלך התעלו על עצמם"; או שפת הפידג'ין של המלח סראנג עלי: "שותה הרבה מאוד־מאודי שאמשו... עוד יותר טוב, ככה לישון צ'ופ־צ'ופ"; או השפה האנגלית המליצית של באבו נוב קיסין: "המרחבים כאן כה זעומים. אני לא יודע איך אתם יכולים לעמוד בריח זה הבאושים".


בשל מורכבות השפה, משך כל זמן קריאת הספר נאלצתי לחזור ולחפש פירושי מלים, מונחים או משפטים ב"כריסטומתיה של האיביס" המכילה 266 מונחים - מילון מונחים שאותו חיבר כביכול האסיר־המהראג'ה לשעבר, שגם טרח להסביר את מקורן של המלים שהשתרבבו לשפה האנגלית.


המתרגמת אינגה מיכאלי הצליחה, בעבודת תרגום מדוקדקת, לשמור על מקוריות השפה המדוברת של כל דמות ודמות. החל מאנגלית מצוחצחת וכלה בשפת פידג'ין - שפתם המדוברת של הימאים. כל משלבי לשון אלה, מעניקים נופך של הומור לספר ולדמויות המככבות בו. כמו כן, הקפידה מיכאלי להשתמש במלים המקוריות של אמיטב גוש, כמו למשל במלה "לַסקארים", שפירושה מלחים, ובכך הצליח התרגום לשמר את הדיאלוגים הססגוניים של הספר ואת הניחוח המיוחד של תקופה, שהיתה קו התפר של ההתנגשות בין תרבויות, זו האנגלית וזו ההודית.


"ים של פרגים" מכיל תיאורים שאינם קלים לעיכול, כמו תיאור מצבם של המכורים או הנגמלים מהאופיום, מלקות והשפלות, יחס מחפיר לנשים, תיאורי עוני קשים מנשוא ועוד. עם זאת, אין זה כתב אישום אנטי־קולוניאלי, אלא סיפורם של גברים ונשים בני גזעים וקַסטות שונים, המתחברים זה לזה בגורל משותף.


הספר מסתיים בקרשנדו אדיר - בשתי סערות המתרחשות בו זמנית. האחת בלב ים, השנייה על סיפון הספינה. סערות אלה הופכות את היוצרות ומותירות את הקוראים פעורי פה מצד אחד, וחצי תאוותם בידם מצד שני; שהרי למרות אורכו של הספר, אנו מבקשים לקרוא עוד ועוד ולהשכיל ולדעת אם אכן הצליחו הגיבורים להגיע לחוף מבטחים באיי מאוריציוס. אך אף על פי שהסוף נותר פתוח, הוא בכל זאת משרה תקווה.


 וספר הודי נוסף לטיסה חזרה:


"הטיגריס הלבן", ארווינד אדיגה. מאנגלית: יואב כץ. הוצאת ידיעות ספרים


Sea of Poppies \
 Amitav Ghosh


ספרה האחרון של שפרה הורן "מחול העקרבים" ראה אור בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן


הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ