"יוהה": אני, אשתי והמאהב


הדמויות בספרו של יוהני אהו ממעטות לדבר, התקשורת ביניהן היא במעשים, בתנועות, בהבעות פנים. לעומת הדיבורים הגלויים, הדיבור הפנימי חושף יותר

הדסה וולמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הדסה וולמן

יוּהָה


יוּהָני אָהוֹ. תירגם מפינית: רמי סערי. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 173 עמ',
 84 שקלים


"יוהה", הרומן הקצר של הסופר הפיני יוהני אהו ‏(1861–1921‏), מאפשר מסע למרחב וזמן אחרים: ערבות הצפון הקר, ליד הקוטב כמעט, לב המאה ה–18. מסע בכורסה מארץ ים־תיכונית מיוזעת, בעיצומו של קיץ, שאקטואליה עכשווית מציפה ומסעירה אותה, לצפון הרחוק, למזג אוויר קריר יותר, לשפע של מים, נחלים, נהרות ומפלים שוצפים, גשם ושלג ושקט. אבל גם שם, הרחק ביערות העד, השקט הוא רק מראית עין. אנשים הם אנשים, והנפש סוערת ונאנקת.


פינלנד בחורףצילום: רקס

זה סיפור על משולש רומנטי, בעל ‏(יוּהה‏), אשתו ‏(מריה‏) וגבר זר ‏(שֵמֶיְקָה‏) שמתפרץ לחייהם והופך אותם. אפשר לקרוא את הסיפור הזה כאגדה שנפרשת ממש מתוך הקאלֶוולה, המיתולוגיה הפינית, על הפיתוי ועונשו. מצד שני, ראוי אולי לקרוא אותו כמעשייה פסיכולוגית, כי הנפש היא תמיד־תמיד חידה לא פתורה.


יוהה הוא גבר מבוגר ונכה ‏(דוב פצע אותו בנעוריו‏) ממשפחה מבוססת בקהילה, "תרח זקן, עקום רגליים וחד סנטר" בעיני אשתו הצעירה מריה. היא עצמה גדלה כאסופית במשפחתו, בת לאב לא ידוע ולאם שמתה בלידתה. שֵמֶייקה הוא סוחר־שודד שמתגלגל בנדודיו לבית הזוג שעל שפת הנהר. הוא מגיע בסירה, ויוהה בנדיבותו מציע לארח אותו. שמייקה, כמו מריה, הוא ממחוז קרליה, על גבול רוסיה ופינלנד, ומריה נופלת בקסמיו. היא משווה אותו לבעלה: "האחד איילה שלוחה, האחר בהמת משא". מריה נמשכת אל ואחרי הזר ועוזבת אתו את ביתה.


האם נחטפה? האם הלכה מרצונה? שאלות אלה מטרידות ומטריפות את שלוש הדמויות, בעיקר את יוהה שבור הלב, שמתגעגע נואשות לאשתו. גם לאחר שהיא שבה אליו, המומה ורצוצה, הוא מתקשה לשאול אותה מה קרה, אולי כדי לא לשמוע את התשובה. אילמותו מביאה לאסונו הסופי. אבל גם "מריה עצמה לא ידעה אם אכן באה מרצונה, או שמא נלקחה בכוח". ואפילו שמייקה, שהתאמץ כל כך לפתות אותה, אומר לעצמו כמעט מיד לאחר העזיבה המשותפת: "מה לי ולנקבה של הזקן".


הקוראים, כך נראה, יודעים ומבינים יותר מהם. הם המתבוננים מהצד. האם הם מצוידים במבטו של הכותב? כבר מן ההתחלה מלוהקות הדמויות בשלושה תפקידים קלאסיים: האיש הטוב, האיש הרע והאשה התמימה. וכפי שאפשר ללמוד מאחרית הדבר מאירת העיניים של המתרגם רמי סערי, גם הסופר עצמו, יוהני אהו, חי במשולש. אהו היה נשוי, וידועתו בציבור היתה אחות אשתו. שתיהן ילדו לו ילדים, והקשר נשמר בסוד עד מותו ונחשף בביוגרפיה שכתב בנו.


הרומן הזה, כמו גם מחברו, הם מהחשובים בספרות הפינית; כבר ב–1906 קיבל אהו קצבה ממלכתית לכל ימי חייו. "יוהה" פורסם לפני כמאה שנים ‏(ב–1911‏), זכה לתרגומים רבים, עובד לאופרה ולקולנוע ‏(ב–1999 עיבד הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי את הרומן לסרט, אבל מיקם את העלילה במציאות מודרנית‏).


הספר משופע במונולוגים פנימיים שמעומתים זה מול זה. הדמויות ממעטות לדבר, התקשורת ביניהן היא במעשים, בתנועות, בהבעות פנים, לכל היותר בחשיפת מצב רוח. לעומת הדיבורים הגלויים, שהם לאקוניים ובעיקר תכליתיים, הדיבור הפנימי, שבו הם מנסים להבין ולפרש איש את רעהו, חושף יותר, בעיקר מבוכה וחוסר אונים. לפעמים הדיבור הפנימי והחיצוני משולבים אלה באלה ויוצרים ניגוד מעניין, סוג של ראשומון. האם זה בגלל שהדמויות אינן מודעות לעצמן? מתקשות להבין מה מתחולל בנפשן ובנפש זולתן?


בתחילת הספר יש סצינה שבה יוהה מזמין את שמייקה אורחו, כמנהג המקום, לסאונה משותפת. מריה נשענת מבחוץ נשענת על קיר העץ ומצותתת לשיחת הגברים עליה, ו"מבינה" למה היא צריכה לשאוף. היא אינה קולטת לא את ערמומיותו של האורח ולא את תמימותו של הבעל, ובקלות נופלת לפח שטומן לה שמייקה. בהמשך מתברר, כי אביו של שמייקה רצח את אביו של יוהה. כלומר, הזר אינו רק האיש הרע, הוא הרע המוחלט, רע מן השורש. לקוראים העכשוויים תפנית כזו יכולה להיראות פשטנית, אבל התום הוא חלק מסיפור האגדה הזה, כמו נופי העד הירוקים, שבעינינו המתערפלות מלחות הקיץ, נראים כמו עולם שנחלם.


ובאשר לתרגום: רמי סערי בחר להשתמש בכל המלאי שיש לעברית מכל רבדיה וזמניה. וכך יש לנו כאן "שיפת לִבנים" ו"לפוש קמעה" בצד "להתעלק עליו" ו"עשי לי טובה". משיחה עם סערי למדתי, שהוא סבור שמתרגם צריך להשתמש בכל מצאי המלים והביטויים שעומד לרשותו. יש מתרגמים שסוברים אחרת, ולא יערבבו סלנג עברי עדכני ברומן שמתרחש במאה ה–18. זו שאלה מהותית, ודווקא הגישות השונות הופכות את השפה, ברומנים המתורגמים, למעניינת ומאתגרת, לפחות לקוראים שמתעניינים בדינמיקה של העברית, בחיותה ובעושרה.



וספר פיני נוסף לטיסה חזרה:


"טבילת הדרקון", אווה טיקה. מפינית: רמי סערי. הוצאת כרמל


Juha \ Juhani Aho


תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ