בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמיד פולנים: מיכאל הנדלזלץ על ספרי שימבורסקה, גומברוביץ' וחלאסקו

ה"פולניות" היא הוויה כובלת ורבת השראה כאחת, אומר העיתונאי מיכאל הנדלזלץ. הספרות והשירה הנפלאות של פולין הגיעו אלינו בזכות אהבתם של משוגעים לדבר

8תגובות
ויסלבה שימבורסקה
AFP

חמשת הספרים המומלצים:

1. נקודתיים / ויסלבה שימבורסקה, תירגם מפולנית: רפי וייכרט. הוצאת קשב, 2009

2. Ferdydurke / Witold Gombrowicz. Towarzystwo Wydawnicze, 1937 

3. טוקטה בדו מז'ור / אנטוני ליברה, תירגמה מפולנית: חנה הרציג. הוצאת כרמל, 2018

4. להרוג את הכלב השני / מארק חלאסקו, תירגם מפולנית: עילי הלפרן. הוצאת אסיה, 2018

5. Varia, zycie i inne okolicznosci / Slawomir Mrozek. Noir Sur Blanc, 2003

מיכאל הנדלזלץ
מוטי מילרוד

בשנים שקדמו למותה — וכמובן אחריו — נעשתה ויסלבה שימבורסקה יקירת אוהבי השירה המתורגמת בישראל. מה סוד הפופולריות שלה אצלנו?

עטיפת הספר "נקודתיים"
הוצאת קשב לשירה

מיכאל הנדלזלץ: "בישראל זהו בוודאי הישג שצריך לזקוף לזכותו של רפי וייכרט, שתירגם והוציא לאור את שיריה בהוצאת קשב עוד לפני שכל העולם הכיר בייחודה עם הזכייה בפרס נובל ב–1996. בכלל, מן הראוי להעיר שחדירתם של ספרים מתורגמים משפה ומספרות מסוימות (במקרה הזה פולנית) לשפה ותרבות אחרות (במקרה שלנו עברית), כשלא מדובר ביצירות מופת מוכרות או בספרות בשפות פופולריות (בעיקר אנגלית), היא בדרך כלל הישג של מתרגם או מו"ל משוגע לדבר, הפועל ללא לאות בשירות היוצר או היוצרת שכבשו את לבו. במקרה של שימבורסקה צריך להזכיר גם את תרגומיהם של דוד וינפלד ומירי פז, שתירגמה גם את הביוגרפיה של המשוררת.

"שימבורסקה כבשה את לב קוראיה בהרבה שפות, גם משום ההכרה המפוכחת שלה שלא רבים קוראים שירה וגם משום שהשירה שלה פשוטה, נהירה, קליטה, כאילו מובנת מאליה: מלים יום־יומיות, מבט ענייני על המציאות לפרטיה וגם מלאכת מחשבת של עשייה ספרותית בלשון — אם זה בחרוז או במצלול כשהדבר נראה לה נחוץ במקום מסוים בטקסט (או כשזה משעשע אותה) או במורכבות המפורטת של המטפורה או הדימוי.

"בחרתי ב'נקודתיים' מ–2009, אבל באותה מידה הייתי יכול לבחור כל מבחר משיריה שראה אור בעברית. הקורא העברי מכיר את שיריה, אך פחות את הצד השטותניקי שלה, גם בחייה וגם בכתיבתה. הנה דוגמית לשעשועיה המילוליים, הנונסנסיים להפליא: 'סלבריטאים משושלת מינג / אף פעם לא שמעו על דרינק. / כשנתפס להם הגב / גירגרו יין שרף / שמו כאפות וצעקו: פינג' (תרגום שלי מתוך 'מחרוזות לילדים גדולים', 2003)".

עטיפת ספרו של ויטולד גומברוביץ'
Literackie

רות בונדי ז"ל ניסתה ללכוד כמתרגמת את מאפייני הסיפורת הצ'כית — חיים קטנים, חלומות גדולים, השלמה והומור דק של מפסידים. האם יש מאפיינים ברורים לספרות הפולנית בת זמננו?

"איני יכול להתיימר ללכוד את מאפייניה של הספרות הפולנית במאה הקודמת ובמאה הנוכחית, גם אם רב הפיתוי למצא את הסימנים שבונדי נותנת בספרות הצ'כית גם בזו הפולנית. ארבעה מתוך חמשת הספרים שבחרתי שייכים במובהק למאה הקודמת, ואולי לא במקרה שלושה מן הסופרים שאת ספריהם בחרתי היגרו מפולין, ויחסם לארץ הולדתם ולתרבותם היה לפחות דו־משמעי. יש אמרה פולנית שלפיה 'טוב יותר במקום שבו אנחנו איננו'.

"ויטולד גומברוביץ' כתב ופירסם את הרומן הגדול שלו, 'פרדידורקה', בשנות ה–30 המאוחרות בוורשה. על כריכתו התנוסס ציור של ברונו שולץ, חברו הקרוב. זהו סוג של רומן התבגרות מטורף, שגיבורו המבוגר נחטף ממיטתו בלילה על ידי מורה טרחן וקטנוני ומוחזר לבית הספר התיכון. זהו רומן על צורות הכופות את עצמן על המציאות וההוויה האנושית, על השתקפויות והשלכות אנושיות המעצבות ומצרות (מלשון 'צרות') את ההוויה האנושית. בעיני, זהו אחד הרומנים החשובים של המאה ה–20. הוא מייצג מעולה של הרוח המודרנית, החוגגת את השפה והצורה, מציאותית וספרותית, שעדיין לא תורגם לעברית (פרק ראשון מתוכו תירגמתי לאחת מחוברות כתב העת 'עכשיו' בשנות ה–80).

"באוגוסט 1939 יצא גומברוביץ' להפלגת בכורה של ספינת פאר פולנית, וכשזו עגנה בארגנטינה שמע על פרוץ מלחמת העולם השנייה ונשאר בארגנטינה, שם חי בשולי הבוהמה המקומית, במין עולם שוליים כמעט תחתון. אחר כך, בפריז, כתב את ספריו האחרים (שניים מהם, 'פורנוגרפיה' ו'קוסמוס', ראו אור בתרגומי לעברית ב–1987 וב–2011), ואת מחזותיו, שאחד מהם, 'הנסיכה איבון', הוצג בישראל שלוש פעמים ב–50 השנים שחלפו מאז מותו של הסופר ב–1969. אף על פי שספריו אומצו בפולין כספרי מופת הוא מעולם לא חזר לפולין, ולרגע (גם ביומניו) לא פסק מלפורר, למפות ולבקר את ה'פולניות' כהוויה וכצורה, כובלת ורבת השראה כאחת. יש קווי דמיון לא מעטים בין העולם הבדיוני שיצר גומברוביץ' לזה שיצר חנוך לוין, אך לפי מיטב ידיעתי לוין לא הכיר את הפרוזה של גומברוביץ'".

עטיפת ספרו של אנטוני ליברה
ציור: ולריה לקריסנקו / עיצוב עטיפה: יעל בר דיין / הוצאת כרמל

פולין עוברת כיום תהליך מדאיג, שמשותף לה ולמדינות נוספות, של התקרבות ללאומנות ונסיגה מהליברליות. האם הדבר כבר ניכר בספרות ובשירה החדשות שמתפרסמות בה?

"כמו במדינות רבות, העוברות תהליכים של לאומנות והיבדלות, גם בפולין קיימים קולות ספרותיים רבים המנסים לאבחן ולתאר 'תהליכים'. בחרתי רק ספר אחד שנכתב במאה ה–21, ודווקא הוא לא חתרני משום בחינה. מחברו, אנטוני ליברה, חי כיום בפולין וידוע גם כמתרגמו לפולנית של סמואל בקט. 'טוקטה בדו מז'ור' הוא סיפור על ידידות וקנאה בין שני פסנתרנים בתחילת דרכם, ועניינו גם המוזיקה — כדרך ביטוי אמנותית שאינה נזקקת למלים — וגם החמצה. אחד מגיבוריו, שהוא גם המספר, מהגר מפולין ומוותר ביודעין על המוזיקה ועל האושר הגלום בה".

האם יש לפולין כיום מעין "מצפן מוסרי" בין אנשי הספרות והשירה?

עטיפת ספרו של מארק חלאסקו
צילום: יעקב אגור (באדיבות אלכס אגור) / עיצוב: נדב שלו / הוצאת אסיה

"על כל 'מצפן מוסרי' מטעם עצמו או מבקריו תמיד אפשר למצא מצפן המצביע על כיוון מוסרי אחר. מארק חלאסקו תיאר בסיפוריו הראשונים, בפולין הקומוניסטית של שנות ה–50, את המציאות שחווה אחרי מלחמת העולם השנייה, שאותה עבר בוורשה כילד, ללא דעות קדומות או שיפוטיות. בזכות כישרונו הספרותי קיבל חלאסקו דרכון ומלגה לצאת לפריז, ושם אמר לכולם את דעתו על החיים בפולין (במשפט ההיסטוריה הוא הסתפק בתפקיד עד בלבד). כתוצאה מכך נשלל הדרכון הפולני שלו ולא נותרה לו ברירה אלא לבקש מקלט מדיני בגרמניה. חלאסקו רצה מאוד לחזור לפולין, אבל דרש גם ערובה שלא ייענש במולדתו. כמה משנות ההמתנה שלו עברו עליו גם בישראל, בסוף שנות ה–50, בין ידידיו היהודים שהגיעו מפולין בעליית גומולקה. כמה מספריו (המעטים יחסית; הוא מת ממנת יתר של כדורי שינה ואלכוהול בגיל 35) מתרחשים בישראל, בין אנשים קשי יום, בשולי הפשע והבוהמה. 'להרוג את הכלב השני' (מלאכת אהבה של המו"ל לעת מצוא אורי בראון והמתרגם עילי הלפרן) הוא תמונה מרתקת של מציאות עירונית ישראלית בשנות ה–50 בעיני רומנטיקן הרואה את עצמו כממשיכו של ארנסט המינגוויי. חלאסקו כתב גם טקסט ביוגרפי על התקופה שבה חי בישראל, שראוי היה לתרגמו לעברית כדי לפגוש את המציאות הישראלית של אז — ולא רק דרך סיפור הקיפוח של עדות המזרח על ידי מפא"י האשכנזית".

שאלת בונוס: למה הפולנים כל כך אוהבים את אתגר קרת?

עטיפת ספרו של סלבומיר מרוז'ק
Noir sur Blanc

"אין לי תשובה טובה לשאלה הזאת, מלבד העובדה שגם אני — ואני הרי פולני — אוהב מאוד את כתיבתו של קרת. אולי משהו מן התשובה לשאלה הזאת מסתתר בסיפורים של סלבומיר מרוז'ק, שידוע בישראל וברוב העולם כמחזאי (את ביקורת התיאטרון הראשונה בחיי כתבתי על ערב מערכונים שלו, שהועלה בתיאטרון זווית לפני כיובל שנים). מרוז'ק, שהחל את דרכו הספרותית באותה תקופה שבה החלו לכתוב חלאסקו ושימבורסקה ושהפרוזה שלו לא תורגמה לעברית כלל, היה קריקטוריסט וכותב סיפורים קצרים, שייחודם היה במציאות אבסורדית שפרטיה נשאבו מן היום־יום הפולני ותוארו בסוג של שוויון נפש. באחד הסיפורים האלה אשה באה לווידוי בכנסייה ומספרת לכומר על הבעיות שיש לה עם בעלה. הטקסט מורכב אך ורק מתשובותיה לשאלות הכומר. הבעיה שלה, מתברר בהדרגה, היא הגילוי שבעלה עשוי מפלסטלינה. והיא משוכנעת שהוא היה מפלסטלינה מאז ומעולם, מראשית נישואיהם. אבל היא מסרבת להצעת הכומר לבטל את הנישואים. 'הרי יש לנו ילדים', היא אומרת. בסיפור אחר גן חיות קומוניסטי, שאינו יכול להרשות לעצמו לרכוש פיל, מציג פיל מגומי, שהיה אמור להיות ממולא באוויר על ידי שני פועלים. הללו חיברו את הפיל לבלוני גז, כי הרי ניפוח פיל היה נמשך לילה שלם וספק אם האשה המחכה להם בבית היתה מאמינה להם שכל הלילה ניפחו פיל. כתוצאה מכך, בעת ביקור של כיתת תלמידים בגן, בעוד המורה מסבירה להם שהפיל הוא חיה כבדה מאוד ולכן אינה זזה כלל, נושבת רוח בגן והפיל ממריא אל על. בסופו של הסיפור נמצאת מעטפת הפיל מרוקנת על עץ אורן, מנהל הגן מפוטר והתלמידים מידרדרים לשכרות ולפשע ומסרבים להאמין בקיומם של פילים בעולם.

"מרוז׳ק היגר מפולין לסיציליה ואחר כך לדרום אמריקה. עם קץ השלטון הקומוניסטי חזר לפולין, אך זמן קצר אחר כך היגר שוב. לקראת סוף חייו שרד שטף דם במוח, ובעקבותיו טען שנוצרה בתוכו אישיות אחרת בשם בלתאזר, שאין לה כל קשר לאישיותו הקודמת או ליצירותיו האחרות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו