אסטריקס, הסנדק ומאיר שלו: חמישה ספרים עם תיאורי אוכל מפתים

תיאור ספרותי טוב של אוכל צריך לגרות את הדמיון, אומרת עיתונאית האוכל והשפית רותי רוסו, שגילתה בדרך הקשה שלא כל טקסט מגרה עומד במבחן המציאות

נועה אסטרייכר
נועה אסטרייכר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך הסרט "הסנדק" מ-1972, על פי ספרו של מריו פוזו
מתוך הסרט "הסנדק" מ-1972, על פי ספרו של מריו פוזוצילום: Paramount Pictures
נועה אסטרייכר
נועה אסטרייכר

חמשת הספרים המומלצים:

1. אבא עושה בושות / מאיר שלו. הוצאת עם עובד, 1988

2. אוקיינוס בקצה המשעול / ניל גיימן, תירגם מאנגלית: דידי חנוך. הוצאת הכורסא, 2014

3. אסטריקס הגאלי / רנה גוסיני ואלבר אודרזו, תירגם מצרפתית: אביטל ענבר. דליה פלד מוציאים לאור, 1982

4. בביתו במדבר / מאיר שלו. הוצאת עם עובד, 1998

5. הסנדק / מריו פוזו, תירגם מאנגלית: חיים גליקשטיין. הוצאת שוקן, 1969

רותי רוסו
רותי רוסוצילום: אייל טואג

מה בעינייך הופך תיאור של אוכל לטוב?

עטיפת הספר "אבא עושה בושות"
עטיפת הספר "אבא עושה בושות"צילום: יוסי אבועלפיה / כתר

רותי רוסו: בראש ובראשונה הוא צריך להפתיע את הקורא. אני כמעט שלא זוכרת תיאורי אוכל בספרים שעוסקים באוכל ובמסעדות. למשל, לא נשארה לי בזיכרון מנה אחת מ"סודות מחיי המטבח" של השף אנתוני בורדיין, אפילו שהספר עצמו נצרב אצלי עמוק. לעומת זאת, הופעת אורח מפתיעה של מנה כזאת או אחרת, שמתוארת בצורה מדויקת, הכוללת הרבה פעלים ומעט תארים, יכולה לטלטל ספר שלם. אוכל הוא זהות. הוא מספר סיפור בפני עצמו ולפעמים חותר תחת המלים עצמן. דוגמה טובה לכך היא העוגה ב"אבא עושה בושות" של מאיר שלו. כשהעוגה נפתחת ומגלה את כל מה שיש בתוכה — אני נחנקת מהתרגשות. לא רק כי אני רוצה עוגה כזו (אני כן), אלא כי העוגה מספרת לנו את הסיפור האמיתי על האבא של אפרים.

יש תיאור של אוכל שאת אוהבת במיוחד בספר פנטזיה?

עטיפת הספר "אוקיינוס בקצה המשעול"
עטיפת הספר "אוקיינוס בקצה המשעול"צילום: עיצוב עטיפה: סטודיו מירב רוט / ידיעות ספרים

אין כמו תיאורי אוכל בספרי פנטזיה: הארוחות הענקיות בספרי "הארי פוטר" וכל הממתקים המעולים שג'.ק. רולינג המציאה בהם; תיאורי האפרסק הבשרני והניגר ב"ג'יימס והאפרסק הענקי"; ועדיף שלא אתחיל לדבר על "צ'רלי בממלכת השוקולדה" – שניהם של רואלד דאל. סופרי פנטזיה יודעים לערוך שולחן, ויש הרבה תיאורי אוכל טובים, אבל בחרתי דווקא בתיאור מאוד ריאליסטי מ"אוקיינוס בקצה המשעול" של ניל גיימן. בספר הזה יש שני ילדים שיוצאים להרפתקה מטורפת, מפחידה ומותחת בחצר הבית, עם הרבה ביקורת על עולם המבוגרים ולא מעט הומור בריטי. שלא כמו בספרי פנטזיה רבים, תיאורי האוכל של גיימן אינם מופרזים אלא ריאליסטיים. יש כמה פסקאות על ארוחת ערב מושלמת: נתח בקר, תפוחי אדמה צלויים, שחומים ופריכים מבחוץ ורכים ובהירים מבפנים, גזרים מושחרים בעלי טעם מרוכז, ולקינוח — פאי תפוחים טרי מהתנור עם צימוקים נפוחים ואגוזים גרוסים, ועליו ערימה של קרם עשיר וצהבהב. נכון, התיאור הזה גורם לקוראת לרייר, אבל מה ששבה אותי בו הוא דווקא המשפט שמגיע מיד אחריו, המתאר חתלתול ישן על כרית ליד האח. כי ארוחת ערב היא מושלמת כשיש חתלתול ליד האח.

יצא לך פעם להתאכזב ממאכל שקראת עליו בספר?

עטיפת הספר "אסטריקס הגאלי"
עטיפת הספר "אסטריקס הגאלי"צילום: רנה גוסיני / מודן

ברור. בכל סדרת ספרי "אסטריקס" עורכים הגאלים ארוחות משתה גדולות ושמחות עם חזירי בר צלויים (למעט ב"אסטריקס מגלה את אמריקה", שבו הם ממירים את החזירים ב"גלוגלואים" — תרנגולי הודו) והרבה יין. החזירים נצלים על מתקן מסתובב, הם נראים מקורמלים ועסיסיים וניכר שכל הכפר משוגע עליהם. אני כמעט לא אוכלת בשר, ועוד פחות מכך חזיר, אבל פעם נתקלתי בחזיר בר בתפריט במסעדה צרפתית והייתי חייבת לטעום. רציתי להבין על מה אובליקס מוכן להילחם ככה. במקום חזיר בר שלם כמו שרציתי (או חשבתי שאני רוצה) הגיעו קוביות אפרפרות, צמיגיות וסיביות עם טעם מוזר. ויתרתי על החלום הזה, אם כי עדיין בא לי להיות שם סביב שולחן קהילתי ענק, חמשיריקס שר על העץ, כולם שותים מגביעים גסים (בטח יין נוראי, אבל רוצה אותו), רוקדים עם זיופנים ואשמאיקס וכל האחרים, וזורקים שאריות למבריקס המתוק. אני רואה בכולם חברים ותיקים שלי.

ניסית להכין פעם מאכל שמתואר בספר, ללא מתכון?

עטיפת הספר "בביתו במדבר"
עטיפת הספר "בביתו במדבר"צילום: עם עובד הוצאת ספרים

פעמיים, ובשתיהן זה היה סנדוויץ'. הראשון הוא אולי הכריך המפורסם ביותר בספרות העברית — כריך הסתתים מ"בביתו במדבר" של מאיר שלו. בכלל, שלו הוא סופר־אוכל נהדר ואני משוכנעת שגם בשלן טוב. הוא חייב להיות. התיאור של הכריך הזה הוא פורנוגרפיה במיטבה: כיכר לחם שלמה שהסירו ממנה את ה"נשיקה", רוקנו את התוך ומילאו אותו ב"פתותים" (איזו מלה מושלמת) של גבינה מלוחה, פרוסות עגבנייה, זיתים שחורים, שום, פטרוזיליה והרבה שמן זית. כדי להשלים את הכריך יושבים עליו ארבע שעות (בזמן שמסתתים דברים) ואז הוא מוכן. אי אפשר לקרוא את התיאור הזה בלי לרוץ לסופרמרקט ולחזור עם לחם אחיד וגוש של גבינת פטה. וזה מה שעשיתי. הנחת על הכריך קומקום גדול ובסוף אפילו חיממתי קצת. זה שילוב בין מאכל פועלים לדקדנס מושחת.

הכריך השני שניסיתי להכין הוא מ"הסנדק" של מריו פוזו, שקראתי ארבע פעמים לפחות (ועובד ב-1972 לסרט על ידי פרנסיס פורד קופולה). זאת לא ספרות גדולה, אבל זה סיפור ענק שתיאורי האוכל בתוכו הם חלק בלתי נפרד מהעלילה ומהדמויות. כמעט כל סצינה רצחנית שם מלווה באוכל, שאף פעם לא נתקע לדמויות בגרון. אפשר להבין את הנרמול של האלימות ואפילו להסתגל אליה דרך הספגטי־עגבניות־סיציליאני שאוכלים רגע אחרי שיורים במישהו.

עטיפת הספר "הסנדק"
עטיפת הספר "הסנדק"צילום: הוצאת שוקן

ניסיתי להכין, בהצלחה חלקית, את הסנדוויץ' שסאני קורליאונה מארגן לעצמו במהירות, רגע אחרי שיורים באבא שלו, הדון. סאני מודיע לאם המשפחה, היא רצה להתארגן והוא נכנס למטבח ומעמיס פלפלים צלויים בין שתי פרוסות לחם ושמן הזית נוטף לו על הידיים, כאילו העולם לא קצת נחרב ממש באותם רגעים. רציתי את שמן הזית המדמם הזה, אבל התוצאה היתה מעט תפלה. אולי הייתי צריכה לירות במישהו קודם. מקווה שלעולם לא אדע.

איך את מתמודדת עם תיאורים של אוכל גרוע?

יש לי חיבה מיוחדת לתיאורים כאלה, שלא נועדו להיות מגרים. הבריטים יודעים לעשות זאת היטב — אולי בזכות הניסיון הרב שלהם עם אוכל בריטי. ב–"1984", ג'ורג' אורוול מציג רצף של תחליפי־אוכל מבחילים, בתיאורים שכמעט הרגו אותי. ג'.ק. רולינג שיחררה את הרסן ב"הארי פוטר" עם תיאורי הסוכריות־בכל־הטעמים של ברטי בוטס, וצ'רלס דיקנס הגעיל ב"אוליבר טוויסט" עם התיאורים המימיים של ה-Gruel, מנה שבעברית תורגמה כ"דייסה", אפילו שזה לא בדיוק אותו דבר.

בעיני, תיאורים של רעב משתייכים לאותה קטגוריה, וכאן מוביל את הרשימה שלי "אמן הצום" של פרנץ קפקא. הגיבור בסיפור נכנס לכלוב ל–40 יום ולא אוכל דבר. הוא דועך מרעב לאורך הספר ולקראת הסיום מסביר בלחישה שהוא לא אוכל כי לא מצא אוכל שמוצא חן בעיניו. ספוילר: הוא מת בסוף. ואם הוא לא היה מת הייתי מגיעה בעצמי לסיים את המשימה — ומכינה לי מיד כריך פלפלים צלויים עם שמן זית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ