בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רם היה שם

עשרות שנות ניסיון ככתב בקול ישראל ובטלוויזיה הישראלית מרוכזות בספרו של אלימלך רם. הוא מספר למה אצל בן גוריון הכול היה אישי, משיא עצה או שתיים על ענייני היום בכלל ורשות השידור בפרט, וגם מספר על קריירה חלומית אחת, שאותה לא זכה להגשים. בינתיים

תגובות

כילד הוא התרוצץ בין יושבי כסית ופטפט עם לאה גולדברג ואברהם שלונסקי. הוא לחם במלחמות השחרור וששת הימים, ובמלחמת סיני - ככתב קול ישראל - שלח דרישות שלום מהחיילים. הוא תיקן בקולו טעות שנפלה בנאום בן גוריון, הדליף ידיעה מפרוטוקול ישיבת המפד"ל לפנתרים השחורים, ובזמן מלחמת לבנון ריאיין את פארוק א-שרע, בלי להזדהות כישראלי. התחנות החשובות בחייו של אלימלך רם, בן 82, שלובות ברגעי מפתח של ההיסטוריה הישראלית ומשיקות להם. רם היה כתב ומנהל חטיבת החדשות בקול ישראל, שליח עלייה של הסוכנות היהודית בוואשינגטון, מנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה הישראלית, ובתחילת דרכו אפילו שחקן. בספרו "בקול רם" (הוצאת ידיעות ספרים) הוא מספר על חייו בחן, בהומור ובכנות.

 

כמי שנולד בתל אביב ב-1929 וחי בה עד היום, איך היית מתאר את ייחודה של העיר?

"את מרבית חיי המקצועיים עשיתי דווקא בירושלים, ומטבע הדברים נסעתי לשם כמעט בכל בוקר, וחזרתי לתל אביב רק אחרי ‘מבט'. ברגע שהייתי מגיע לגבולות תל אביב, ומול עיני היו מתגלים הבתים הרעועים של שכונת התקווה, הייתי מרגיש שחזרתי הביתה".

 

ריאיינת את בן גוריון כמה וכמה פעמים. מה אתה יכול לספר עליו?

"ראשית, אני חושב שהאיש היה בולשביק. הוא ראה בקול ישראל כלי שרת לממשלה. גם את המשכורות שלנו קיבלנו ממשרד ראש הממשלה אז. במלים אחרות, אמרו לנו: ‘אתם לא עיתונאים ולא פרשנים, אלא עובדי מדינה, ותפקידכם לעשות מה שטוב למדינה, וטוב לה מה שאני, בן גוריון, וחברי ממשלתי חושבים'. בן גוריון היה גם איש עיקש מאוד, והכל אצלו היה אישי. מצד שני, הוא באמת הביא להקמת המדינה, ומבחינות רבות אני מעריך אותו מאוד".

 

האם אתה סבור שרשות השידור צריכה להמשיך להתקיים?

"בהחלט. זה הגוף היחידי הממלכתי שאינו כלכלי, כלומר שלא חייב לשדר ריאליטי כדי להתקיים. הבעיה היא שהיום רשות השידור סובלת מפוליטיזציה חמורה. אני רואה את המינויים ואיך הרשות מתנהלת, ואני חושב שזה מסוכן מאוד לדמוקרטיה ולרשות עצמה. בנוסף, למרות שיש בערוץ 1 כתבים מעולים ותוכניות טובות, אני אף פעם לא רואה ביקורות טלוויזיה על תוכניות מערוץ 1".

 

איך הצלחת לראיין בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה את פארוק א-שרע?

"היה זה יום קיץ ב-1983 והאולם שבו התקיים האירוע היה חם ומחניק. בשכנות לאולם היה חדר העיתונות, ומאחר שהוא היה ממוזג, העדפתי לשהות בו. כאשר הוכרזה הפסקה והמשתתפים יצאו מן האולם, ניסיתי להשיג ראיון עם ג'יימס בייקר. את הז'קט ועליו תג הזיהוי שלי השארתי בחדר העיתונות. בעודנו הולכים לעברו של בייקר בא מולנו סגן שר החוץ הסורי, א-שרע, מלווה בפמלייתו. עצרתי לידו וביקשתי שישיב לשאלותיי, והוא נענה ברצון. בו בזמן עמיתי רזי ברקאי, אז כתב קול ישראל בארה"ב, ביקש אף הוא לראיין את א-שרע והציג עצמו כנציג הרדיו הישראלי. ‘אנחנו לא מדברים עם תוקפנים', השיב לו א-שרע באנגלית, והמשיך בדרכו. ידיד שלי, עיתונאי לבנוני, אמר לסגן השר כי דקות ספורות קודם לכן הוא התראיין לטלוויזיה הישראלית. התחוללה מהומת אלוהים והופעלו עלי לחצים כבדים הן מלשכתו של הנשיא דאז קרטר והן מצד נציגי מחלקת המדינה שלא לשדר את הריאיון. התקשרתי למערכת החדשות בירושלים, תיארתי לפניהם את המצב, התשובה הייתה: ‘התקשר בעוד חצי שעה, ובינתיים נתייעץ בינינו'. סמוך לשעת שידור ‘מבט' שבתי והתקשרתי למערכת, והתשובה הייתה: ‘אתה תחליט'. ללא היסוסים החלטתי לשדר את הריאיון".

 

מבין כל הקריירות שלך, איזו הכי מגדירה אותך, ומדוע?

"אם אגיד לך, לא תאמיני, זו אחת שלא עשיתי - הייתי שואף לקריירה מוסיקלית. רציתי להיות מנצח. מבין כל הדברים שכן עסקתי בהם, הכי אהבתי להיות כתב שטח, לדווח מהרחוב. למרות גילי המופלג, אני חושב שאם היו מציעים לי לעשות את זה היום, היה לי קשה מאוד לסרב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו