בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעז יצא מתוק

דניאלה כרמי על החוק המוזר שהניע את כתיבת ספרה החדש "עזים", היחס שבין מצב פוליטי לכתיבה משולחת רסן, וההבדלים שבין כתיבה לילדים ובין כתיבה למבוגרים

4תגובות

שלושה צעירים מצאו חלטורה מקורית: במקום למכור פוסטרים ביפאן, הם עובדים בשביל ממשלת ישראל ומחרימים עזים מהבדואים בנגב. כמו מחזה, הסיפור "עזים" (עם עובד, ציורים: הילה חבקין) מתרחש רובו ככולו בחלל אחד דחוס ובזמן רצוף; הוא רווי בדיאלוגים וממעט בתיאורים. סגנון הכתיבה האינטנסיבי של דניאלה כרמי, המטיח מלים ומשליך משפטים, מוסיף ומחזק תחושה של חוסר מוצא. כרמי, ילידת תל אביב, התחילה את דרכה בכתיבת תסריטים, מחזות וסיפורים קצרים. היא כתבה ספרי ילדים ונוער רבים וכן רומנים למבוגרים (האחרון שבהם הוא "משפחת יאסין ולוסי בשמים", עם עובד, 2009). בשיחה עמה היא טוענת שהאינטנסיביות אינה רק מאפיין של הכתיבה, אלא של החיים עצמם. במיוחד בישראל.

מאין הגיע הרעיון לספר?

"בשנות ה-70 נחקק כאן חוק ‘נזקי עזים'. הוא התייחס לנזקים שעדרי הבדואים גורמים לצמחיית הנגב. זה נשמע הזוי, אבל זה לא הזוי יותר מחוקים שנחקקים כאן היום. בכל אופן, על פי החוק הזה התחילו להחרים עזים. עניין אותי לעמת צעירים ישראלים עם עצמם באותן שנים, על רקע המדבר. אלה היו שנים שבהן הצעירים ובני הנוער עברו, בעיני, יחד עם החברה כולה, תהליך עמוק של השחתה, שנמצאת אתנו עד היום. אולי בקיץ האחרון נראו סימנים זעירים של התנערות מתוך אותו ענן חול מדברי מחניק".

ב"עזים", כמו בספרים קודמים שלך, העלילה מתפתחת מתוך מצב חריג. מדוע את נמשכת למצבים כאלה?

"הייתי קוראת לזה מצב אינטנסיבי. בעיני, הכתיבה צומחת מתוך איזו דחיפות; גם פנימית, וגם כי החברה מסביב חיה, להרגשתי, על קצה צוק מול תהום, וזה לאו דווקא נובע מכורח חיצוני. לאחרונה קראתי ספר שסחף אותי מאוד: ‘קורותיו של שו' סאן-גואן, סוחר דם' מאת יו' הוא (עם עובד, 2007). גיבור הספר מוכר את דמו כדי לפרנס את משפחתו. התיאורים של האקט הזה מפורטים ומוחשיים ביותר. בהמשך פוגשים את דמות אשתו של הגיבור, שנאלצת להתייצב יום יום בכיכר העיירה ועל צווארה שלט המודיע שבגדה בבעלה ובעוד כמה ‘ערכים' מקומיים. כשאת יודעת שזה לקוח ישר מתוך המציאות, את מבינה שפחות מסוחר דם לא יכול להתאים לזמנים כאלה ולחברה כזאת. אגב, הספר מאוד מצחיק. בעיקר בגלל זה הוא שבה את לבי".

להשקפתך, האם אמנות ישראלית מוכרחה להיות בעלת ממד פוליטי?

"ברור שאמנות כאן ובכל מקום אחר אינה סובלת שום מסגרות וייעודים שנכפים עליה מבחוץ. יחד עם זאת, במקום שאנחנו חיים בו, יש דרמה מרכזית שהדמויות פועלות בצלה ונשאבות ממנה. ולדרמה הזאת הייתי קוראת ‘שני עמים על אותו חבל ארץ' ולא סכסוך (כמו למשל הסכסוך שהיה לאנגליה עם ארגנטינה על איי פוקלנד). הדרמה הזאת היא חוט השדרה של כל ההוויה כאן, כמו שמסכת העבדות והניצול של השחורים היתה לב ההוויה האמריקאית בימיו של מארק טוויין, למשל. אז אם אפשר לקרוא ל'הקלברי פין', על ההשתלחויות הפורקות כל עול שלו, כתיבה בעלת ממד פוליטי - כתיבה כזאת מאוד מדברת אלי".

כיצד היית מתארת את ההבדל בין כתיבת ספר ילדים ונוער לכתיבת ספר למבוגרים?

"אולי בכתיבה לילדים ולנוער יש לך יתרון קטן על הקוראים בכך שאת נושאת אתך גם התנסות של ילדות בדור אחר. מצד שני, יש לך גם יותר אחריות. ק"ס לואיס, בספרו הראשון בסדרת נרניה, פנה אל קוראיו הילדים, בני זמנו, וסיפר להם על הזמנים של סבא שלהם, כילד: ‘מי שהיה ילד באותם ימים לא היתה לו ברירה אלא ללבוש צווארון נוקשה, ובתי הספר היו בדרך כלל מגעילים עוד יותר מהיום' (זמורה-ביתן ומודן, 1978). לואיס אומר את זה במלוא האחריות ובכנות מוחלטת. אילו היה מטייח, או מזייף, הילדים היו חשים בזה מיד".

יש לך יחס מיוחד לעזים?

"התחלתי יותר להבין אותן כשהילה חבקין ציירה את העזים בהשראת הסיפור שלי. יש שם עז אחת, על השער האחורי, שמציצה מתוך אוהל. התמימות שלה שובה את לבי. אני מחבבת חיות באופן כללי. יש לי יחס מיוחד לקופי אורנגאוטן, לפילים, לחמורים ועוד יותר לבני אדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו