בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדעת רוב

הד"ר ענת פלג חקרה את המשפט הישראלי כדי לעמו על אופיו: מהי השפעת נבחרי ציבור על פסקי דין בעניינם ולמה העיתונות מעולם לא היתה אובייקטיבית

תגובות

עיניה של אלת הצדק מכוסות, אבל איך נראות פניו של בית המשפט המודרני בעידן שבו הוא חשוף לביקורת של התקשורת ולהשפעתה? האם השופט יכול לזקק את שיקול דעתו ולנקותו מרשמי הקריאה בעיתון והצפייה בטלוויזיה? ומה על חובתה של התקשורת - האם עליה לבסס את אמון הציבור בבית המשפט, להיות אובייקטיבית, או לקדם עמדה ביקורתית? ענת פלג היתה כתבת קול ישראל לענייני משפט בתל אביב. ספרה "דלתיים פתוחות" (הוצאת מטר) מתבסס על ראיונות שערכה עם שופטים, תובעים, עורכי דין בכירים ועיתונאים מוכרים, ועל ניתוח 100 פסקי דין שניתנו מאז קום המדינה, כדי לברר האם אפשר, עדיין, לקיים משפט הוגן.

מדוע עלה כוחו של בית המשפט בישראל?

"תופעת המשפוט, שמתבטאת בפנייה מוגברת לבית משפט במגוון סוגיות, גם פוליטיות ואידיאולוגיות, נובעת מוואקום מנהיגותי, שמגביר את התפישה של בית המשפט כפותר סכסוכים. בנוסף, יש הטוענים שבחברה הישראלית בית המשפט נתפש כתחליף לדת בקרב חלק מהציבור החילוני. למיתולוגיזציה של בית המשפט בישראל אחראית גם ועדת אגרנט, שסיפקה ניתוח של מלחמת יום הכיפורים בכלים משפטיים".

האם התקשורת בישראל משפיעה על הענישה?

"השופטים שריאיינתי מבחינים בין שלב הכרעת הדין, שבו מתבססים על לשון החוק, לבין שלב קביעת העונש, שהוא פרשני ונתון יותר להשפעה. נמצא קשר בין קריאות של נבחרי ציבור להחמיר בעונש על עבירות מסוימות לבין התוצאות בפועל. אפשר לראות החמרה בענישה בעבירות מין במשך השנים כחלק מהעיסוק התקשורתי בנושא. התובעים שאתם נפגשתי הביעו תסכול מכך שעבירות חמורות כמו סחר בבני אדם לא זוכות לתשומת לב תקשורתית, ולכן לא מקבלות עונשים חמורים מספיק. דוגמה נוספת אפשר למצוא במשפט קצב: השופטת שבח רצתה להקל בעונשו - ארבע שנים במקום שבע שנים. השופטים האחרים היו מוכנים להתפשר, אבל היא סירבה, והם נאלצו לפרסם גזר דין עם דעת מיעוט. בספר נטען שהתעקשותה נבעה ממניעים תקשורתיים - היא רצתה להבליט את קולה ולהיצרב בזיכרון כמי שמקלה בעונש".

האם פוליטיקאים יכולים להשפיע על המשפט בעקיפין, דרך התקשורת?

"יצירת אווירה ציבורית סביב המשפט היא חלק מקמפיין של פוליטיקאים. התקשורת מסייעת להם להציג עבירות פליליות ככשלים אישיים, מה שממזער את הנזק לתדמיתם. חיים רמון, למשל, הצליח בעזרת קמפיין תקשורתי למזער את העבירה שלו ולשכנע שמדובר היה בטעות אנוש וכך הכשיר את הקרקע לחזרתו לפוליטיקה. בספר אני מראה כיצד ‘הארץ' ו'ידיעות אחרונות' הלכו אתו, אבל ב'הארץ' ניתנה במה נרחבת יותר לקולות הביקורתיים".

אילו עוד הבדלים מצאת בין סגנונות הסיקור המשפטי של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות"?

"למרות איסור הסוב-יודיצה שהיה בתוקף פעם, ולמרות שהעיתונות ככלל היתה הרבה יותר צייתנית עד מלחמת יום הכיפורים, תמיד אפשר היה להבחין בסיקור מגמתי של המשפט. כבר במשפטים הראשונים שנערכו כאן בשנות ה-60 רואים התייצבות של ‘ידיעות אחרונות' לצד הנאשם, משום שזאת עיתונות שחיפשה את האישי והסנסציוני, ואילו לעיתון ‘הארץ' היו קשרים טובים עם מערכת החוק. במשפט ידלין ‘ידיעות' נקט בתחילה בטון רגשני ותמך בנאשם, ואילו ‘הארץ' היה נייטרלי בהתחלה וביקורתי בהמשך. לדברי דב יודקובסקי, לטליה לבני, ידידתו של ידלין, היו קשרים ב'ידיעות'. בפרשת אבו חצירא, ‘ידיעות' נתן מקום לטענות העדתיות ו'הארץ' התעלם מהן".

מה השתנה מאז בסיקור המשפט בישראל?

"הכתבים היום פחות נוכחים בבית המשפט. בראשית שנות ה-90 היינו הולכים לשם בכל יום, וזה איפשר לנו לזהות ניואנסים שלא עוברים דרך הפרוטוקול. כך גם הגענו לתיקים של ניצחונות קטנים על הממסד, שאמנם אין להם את הזוהר של הידוענות, אבל הם נוגעים לאזרח. סיקרתי פעם פסק דין על סכסוך שכנים - מתי מותר לנגן בפסנתר. הפשרה שנמצאה היתה חלוקת היום לשעות, כולל הקביעה שבשעות מסוימות צריכה להיות רק מוסיקה רוגעת. אלה החיים שלנו, ולאו דווקא פרשיות שחיתות, או מקרי אלימות חריגים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו