טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנחנו קוטעים את השידור

בעשורים האחרונים השתנה אופן הסיקור של מלחמות ופיגועי טרור. כיום הגנרלים והפוליטיקאים הם לאו דווקא במרכז הבמה

תגובות

הסיקור העיתונאי בשעת מלחמה עבר בעשורים האחרונים שינוי דרמטי, שנבע מתהליכי ענק כמו התפתחות הטכנולוגיה ומעבר הדרגתי מדיכוטומיה ברורה בין מצבים של מלחמה ושלום להתמודדות יומיומית עם טרור על פני כל הגלובוס. בספרם "התקשורת בעיתות מלחמה וטרור" (מודן/משרד הביטחון - האוניברסיטה המשודרת) מסבירים פרופ' תמר ליבס וד"ר זוהר קמפף מהאוניברסיטה העברית איך הפך חסן נסראללה לאורח קבוע בסלון ביתם של הצופים הישראלים, ואיך נדחקו הגנרלים ומקבלי ההחלטות ממרכז הבמה התקשורתית.

 

במה מתאפיין הסיקור החדש של מלחמה וטרור?

"ההנחה המקובלת בקרב רוב חוקרי התקשורת היא שבעת סכסוך אלים התקשורת מתיישרת עם הממסד ומסייעת לו בגיוס דעת קהל אוהדת. בספר אנו מצביעים על תהליך שקרה בשני העשורים האחרונים, שבו עיתונאים לוקחים תפקיד עצמאי ואף ביקורתי יותר מבעבר. העצמאות העיתונאית באה לידי ביטוי בעיקר במתן קול ופנים לדמויות שבסכסוכי העבר נתפשו כלא לגיטימיות או כלא רלוונטיות".

 

מי הם אותם קולות חדשים ומה ההשלכות שלהם על הצופים?

"ה'כוכבים' החדשים הם מנהיגי אויב, מחבלים, אנשים פשוטים משני צדי הסכסוך, ואפילו העיתונאים עצמם. ביחס למנהיגי אויב, למשל, יש לזכור שעד 1993 אסור היה לדבר עם פלסטינים ולסקר את עמדותיהם ביחס לסכסוך. היום אנו נחשפים לדבריהם באופן כמעט קבוע, כולל בראיונות מיוחדים. אנו מוצפים כיום גם בעשרות ערוצי מידע גלובליים. הדוגמה הבולטת היא מלחמת לבנון השנייה והשידורים הישירים של נאומי חסן נסראללה באל-מנאר בכל הערוצים בישראל. עיתונאים מחפשים היום גם את נקודת מבטם הרגשית של האנשים הפשוטים, הקורבנות הישירים של הסכסוכים האלימים. כשפורץ לחיינו פיגוע טרור בשידור חי, הכתבים מחפשים את העדים בזירה או את בני המשפחה של הקורבנות ושואלים אותם, ברגע הקשה ביותר בחייהם, שאלות לגבי מדיניות התגובה של הממשלה ושל צה"ל. נקודות המבט החדשות הן למעשה אלטרנטיבות המתחרות בנקודות המבט שמציעים פוליטיקאים וקציני צבא".

 

האם השינויים האלה ייחודיים רק לישראל?

"צורות הסיקור העיתונאי שאנו מתארים בספר הן חלק ממגמה עולמית. למשל, הכתב הבכיר של סקיי ניוז הבריטית, סטיוארט רמזי, שבשנת 2010 הצטרף לכוחות הטליבן הלוחמים, שהטמינו מוקשים לחיילים בריטים. הוא גם גילה לבריטים כי הם התורמים המשמעותיים ביותר לטליבן, והכסף שמגיע מאנגליה משמש את הלוחמים במאבק נגד הצבא הבריטי עצמו".

 

התקשורת בשנים האחרונות מקדשת את השידור החי ומהירות המידע, לעתים תוך כדי מה שאתם מכנים "עקיפת העורך". איזו השפעה יש לנוהלי העבודה האלו על אופן הסיקור ועל תודעת הצופה?

"היום זה כבר הפך לנורמה, שכאשר פורץ משבר כל הערוצים עוברים מיד לשידורים חיים מהשטח. העורך הופך לפחות רלוונטי, מכיוון שאינו יכול למלא את תפקידו: להציג את התמונה הרחבה על בסיס מידע שנבדק מראש. הבעיה באה לידי ביטוי במה שמכונה 'מרתון האסונות' של הטרור: מיד לאחר הפיגוע לוח המשדרים נקטע והטלוויזיה משדרת שוב ושוב אותן תמונות מאזור הפיגוע, מוסרת מידע חלקי על מספר הנפגעים, ומעלה לשידור עדים לפיגוע ונפגעים. המרתונים האלה נמשכים שעות ארוכות. בשיחות שהיו לנו עם אנשי מקצוע הם הצדיקו את השידור החי של הטרור וטענו כי אין דרך אחרת להציג לישראלים את המציאות הקשה שבה הם חיים. ארגוני התקשורת המסחריים מקדשים את ערכי המיידיות והרגשנות, במטרה ליצור סיפור דרמטי שימשוך את הצופים".

 

בספר אתם נוגעים בדחיקתו של השידור הציבורי והזנחתו בשנים האחרונות. האם ניתן למצוא קשר בין פרשת קרן נויבך לדפוסים שזיהיתם?

"לשידור הציבורי יש תפקיד חשוב במדינה דמוקרטית. אי התלות שלו במפרסמים יכולה להוביל לסיקור שאינו מקדש את המיידיות ומצליח לתת לצופים תמונה רחבה של האירועים. אבל בישראל אין כנראה ארגוני תקשורת חופשיים משליטה מסחרית או פוליטית. המקרה של קרן נויבך הוא רק דוגמה לניסיון להפעיל השפעה פוליטית בתוך ערוץ שאמור לייצג ולשרת את הציבור".

print-image-1.1800865-1


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות