בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם שוחר שלום, או שלא

מימין ומשמאל, נדמה שכולם במדינת ישראל שואפים לשלום. ד"ר דליה גבריאלי נורי חקרה את הפער הזה, שמונע מהדיבורים להפוך למעשים

6תגובות

הכמיהה לשלום היא לכאורה אחת מאבני היסוד של התרבות הישראלית, הבאה לידי ביטוי בתפילות ‏("עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל"‏), בהכרזות ציוניות ‏(בראשן מגילת העצמאות‏), בשירים ועוד. עם זאת, בתחום הביצוע היבול דל ומהוסס למדי: רק ב–1979 חתמה מדינת ישראל על הסכם שלום עם אחת משכנותיה ‏(מצרים‏), ו–15 שנים אחר כך, ב–1994, נחתם הסכם שלום עם ירדן. הסכמי השלום עם מדינות אלו נשמרים אך מוגדרים "שלום קר", שמשמעותו המעשית היא בעצם היעדר מלחמה. הד"ר דליה גבריאלי נורי, מרצה בכירה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים וחוקרת במכון טרומן לקידום השלום, מבררת בספרה "ה'שלום' בשיח הפוליטי בישראל" ‏(מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, אוניברסיטת תל אביב‏) את הפער בין הלכה למעשה.

לדברייך, משמעות המושג שלום, הנתפשת על ידי רובנו כחיובית, יכולה גם להיות שלילית ותוקפנית.

"בעיני, המושג 'שלום' הוא בעיקרו תוצר של הבניה פוליטית ותרבותית, הרבה מעבר למשמעות המילונית שלו. בספר חקרתי את השימושים השונים שעושים במלה הזאת בנאומי מנהיגים ובדברי הכנסת. למשל, מרבים להשתמש בה בהקשרים שליליים כמו 'ייסורי השלום', 'מחיר השלום' או כמו שאמר אבא אבן 'אין שלום ללא דמעות'".

את מתייחסת לאחד הביטויים השגורים ברטוריקה הישראלית, שאותו את מכנה מטאפורת השלום המיתית: "ידנו מושטת לשלום". מה גילית על האמירה הזאת ומה שהיא מייצגת?

"המטאפורה הזאת מסמלת בעיני את האופן הקלישאי והאוטומטי שבו השלום התקבע בשיח הישראלי. היא נזכרה לראשונה במגילת העצמאות ומאז שבה ומופיעה כמעט בכל נאום של מנהיג ישראלי. במידה רבה השימוש בה נועד לייפות את הדימוי הלאומי שלנו כעם שוחר שלום, ובו בזמן לייפות את הדימוי האישי של הדובר באמצעות הפגנת רגישותו לאחד הערכים הנחשבים של הקהילה הבינלאומית: ערך השלום".

אילו דוגמאות מטקסטים מפורסמים מיטיבות להסביר את הפער הזה?

"ההמשך של המטאפורה 'ידנו מושטת' הוא לעתים קרובות 'היד שהושבה ריקם'. כנגד הרצון הישראלי לעשות שלום עומד יריב המסרב להיענות להצעה. על הרטוריקה הזאת חזרה גולדה מאיר ב–1956 וחזר עליה דב שילנסקי ב–1982. באופן כללי השימוש המרובה ב'שלום' בהקשר הפוליטי נועד לעתים קרובות לייצר הילה או לחזק דימוי של דובר 'שוחר שלום' ושל 'עם שוחר שלום'. למשל, ב'נאום בר אילן', אחד מנאומיו של בנימין נתניהו כראש ממשלה, חזרה המלה 'שלום' 44 פעמים. באופן כללי, השימוש המופגן במלה 'שלום', שתורם להנצחת המלחמה, אינו שמור רק למחנה הימין. יצחק רבין אמר פעם: 'ידנו תושט תמיד לשלום, אך אצבעותיה יהיו תמיד על ההדק'".

בהבטים תרבותיים כמו שפה, האם התרבות הישראלית היא בת השוואה לתרבויות אחרות שנמצאות בסכסוך?

"חוקרי שיח מאמינים בכוחה של המלה לייצר מציאות ולהשפיע עליה. אני חלק מקבוצה קטנה של חוקרים ישראלים וחוקרים בחו"ל שביחד מאתרים מבנים לשוניים, מחשבתיים, תרבותיים ופוליטיים שתורמים לשימור מצב של מלחמות חוזרות ומכשילים השגת הסכמי שלום בכל העולם. מצער אותי שאין כמעט חוקרים במדינות ערביות שמרימים את הכפפה ומספרים מה קורה אצלם".

האם חל איזשהו שינוי בעולם המושגים הישראלי המתאר מצבי מלחמה ושלום?

"עדיין לשלום בשיח הפוליטי שלנו יש משמעות מופשטת כמו 'וגר זאב עם כבש' מחזונות הנביאים, או משהו מהתחום האלוהי כמו בתפילת 'עושה שלום במרומיו'. עדיין יש לנו 'יום זיכרון' ואנחנו גם נוהגים לציין את ימי השנה של המלחמות השונות. לעומת זאת, אין לנו יום השלום. ומי זוכר מה תאריך ביקורו של סאדאת בירושלים ומתי בדיוק נחתם הסכם השלום עם מצרים?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו