בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות ההקשבה

תוכנית הרדיו “ספרים רבותי, ספרים” חוגגת רבע מאה. העורכת והמגישה ציפי גון־גרוס מספרת מדוע לאהבת הספרים והספרות יש מקום גם בעידן הדיגיטלי

5תגובות

“ספרים רבותי, ספרים”, מגזין הספרות השבועי, משודר בגלי צה”ל ביום שישי בשעה חמש אחרי הצהריים כבר יותר מ–25 שנים. בימים אלה חוגגת התוכנית חצי יובל של ראיונות עם סופרים, משוררים, מתרגמים ואנשי ספר. בתקופה שבה לא משודרות כמעט תוכניות ספרות ותרבות בטלוויזיה הישראלית משיקולי רייטינג, כתבי העת הספרותיים שורדים בקושי והאינטרנט הוא ההווה והעתיד, קיומה של תוכנית רדיו שבועית בנושא ספרות אינו מובן מאליו. ציפי גון־גרוס, פסיכולוגית קלינית במקצועה, סופרת ומגישת התוכנית, מספרת על סוד הקסם שהרדיו משמר.

כיצד נוצרה התוכנית?

“הכל התחיל בגשש החיוור. ‘ספרים רבותי ספרים, ספרים בקילו’, זו הברקה של דן בן אמוץ, שלפני 25 שנים ‏(למעשה, לפני 26 שנים‏) היתרגמה לתוכנית דו־שבועית בגלי צה”ל. זיסי סתוי היה העורך־המגיש הראשון, ואני שימשתי מפיקה. כשסתוי פרש, החלפתי אותו ליד המיקרופון, והתוכנית נהפכה לשבועית. במשך השנים התגבש המבנה המגזיני של התוכנית, שמתחילה בנגיעה אקטואלית ‏(שיחה על החיים ועל ספרים עם אדם שהיה בחדשות השבוע‏) ומסתיימת בקריאת שיר. לאחרונה, ביוזמת עטרה בן־חנן, המפיקה שלי ‏(שהיא חיילת בשירות סדיר‏) החלפנו את השיחה הפותחת בפינת יום הולדת. חגגנו למשל יום הולדת 80 לדבורה עומר והדלקנו נרות על העוגה של התאומות מ’אורה הכפולה’. כרבע מהתוכניות בכל שנה מוקדשות לנושא אחד, לשיחה עם סופר, או לביוגרפיה של יוצר שכבר לא אתנו”.

איך מושכים קהל בימינו לתוכנית רדיו על ספרים?

“הקצב שבו פועמים החיים שלנו השתנה באופן דרמטי ברבע המאה האחרונה. האנציקלופדיות פינו מקום לחיפושים ברשת, הטרנזיסטור התחלף באייפון, אצל חלק מהקוראים מחליף המסך את הדפוס, והגבולות בין הפרטי לציבורי היטשטשו. הכתיבה הספרותית נהפכה במקרים רבים ליותר אישית וחשופה, וגם הראיונות עם הסופרים והמשוררים משקפים את השינוי. אני לא נלחמת על תשומת הלב של מי שמצביע באס־אם־אס ל’האח הגדול’, אבל ברור שאני קשובה למאורעות חוץ־ספרותיים. המונדיאל הוא סיבה טובה לתוכנית על ספרים שעוסקים בכדורגל, העלייה מאתיופיה הביאה אותי לשדר תוכנית על ספרות אתיופית, וכשמשפחת שליט קיבלה מהמורה של גלעד את הסיפור שכתב בבית הספר היסודי, ‘כשהכריש והדג נפגשו לראשונה’, נעזרתי בקרייני גלי צה”ל אהוד גרף ואורלי יניב, ושידרנו לראשונה את הסיפור הזה”.

עד כמה עיסוקך כפסיכולוגית קלינית מתבטא בראיונות הספרותיים?

“הפסיכולוגיה הקלינית היא סוג של אוזן שלישית, שמאפשרת לי לשמוע תדרים תת־קרקעיים בטקסט. הם מרפדים את הקריאה שלי, אבל לא תמיד אני משתמשת בהם בזמן הראיון. לא פעם אני גם מרככת את המתח שנתון בו המרואיין. ראיינתי פעם מנהל מחלקה באחד מבתי החולים שפירסם רומן ראשון. ‘לא ישנתי כל הלילה’, הוא התוודה, ‘אבל עשיתי עלייך גוגל, ראיתי שאת פסיכולוגית קלינית, הסתכלתי על התמונה שלך ולפנות בוקר הצלחתי להירדם’”.

מהו סוד קסמה של התוכנית, שמותיר אותה רלוונטית כל כך הרבה שנים?

“קודם כל, האמון שמפקדי גלי צה”ל לדורותיהם נתנו בי. תוכנית ספרותית היא תפקיד מובהק של הרדיו הציבורי, אבל קל מאוד להתפתות לציוצי הרייטינג ולהחליף אותה בעוד מגזין חדשות או ברצועת מוסיקה שמגיש טלנט. שני ‘הסודות’ הנוספים הם המפיקים־תחקירנים במדים, המתחלפים בכל שנתיים ומביאים אתם יצירתיות, התלהבות ועכשוויות, וכמובן המאזינים הקבועים. רבים, אגב, מבשלים לארוחת השבת בעת השידור. אם כמה תבשילים יצאו מלוחים מדי או קצת שרופים - אני מוכנה לקחת אחריות”.

איזה ראיון זכור לך במיוחד?

“עם הסופר הירושלמי יוסל בירשטיין. נהניתי לדבר אתו יידיש, לשמוע את סיפוריו המתגלגלים ולהסתכל לתוך עיניו המאירות תמיד. את הראיון האחרון ערכנו בביתו בירושלים, כשהסרטן כבר היכה בו. יוסל היה שכוב על כרים גדולים וקומתו הקטנה נהפכה לקטנה עוד יותר. הוא דיבר על החיים ועל המוות, על מרגנית אשתו, וחוש ההומור המיוחד לא עזב אותו גם ברגעים הללו. כשביקרתי אותו בבית החולים, יומיים לפני מותו, הוא לחש לי: ‘אבל יש לך עוד ראיון אתי. תשדרי אותו אחרי’”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו