דויד בוחבוט (ניאו), עידית פוזנר, נבו שפיר

איך אני מעז, בוחבוט שכמותי
בוחבוט קרא את השיר של רועי חסן וזה לא עשה לו כלום. מדובר בהפשטה אלימה, אגרסיבית ובלתי חיננית בעליל של אותה תחושת קיפוח מעושה, צעקנית, מתלהמת וחד־ממדית בהתייחסותה הפשטנית למציאות העדתית המורכבת בחברה הישראלית.

שורות צעקניות ואינפנטיליות כמו: "לא התאבלתי על קניוק", מטרתן הפואטית לעורר זעזוע בקרב קוראי "הארץ", חובבי קניוק וחברי הבון טון האשכנזי האליטיסטי, בעזרת כלים ספרותיים בנאליים למדי, להביא את הקורא לתחושת זעזוע על ידי הפגנת בוז כלפי המודל הספרותי־תרבותי, שמייצג עבורו סימבול של תקופה שלמה. זו נראית לי דרך חלולה, סחטנית־רגשית ולא אינטליגנטית או מקורית במיוחד לזעזע את הקורא.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ