שתי תגובות למאמר על הביוגרפיה של מחלת הסרטן

לאה רוכליץ כותבת על חדר ההמתנה, שבו חולקים החולים מכאובים. אבי עורי כותב כיצד התייחסה הרפואה לנזק שבעישון. תגובות למאמרו של בעז נוימן

לאה רוכליץ, אבי עורי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
לאה רוכליץ, אבי עורי

שתי תגובות למאמרו של בעז נוימן על הביוגרפיה של מחלת הסרטן 

חדר המתנה

חדר ההמתנה נמצא בקומת הקרקע בסוף המסדרון, מרוחק מאגפים אחרים של הבניין. עציצים אחדים בפינה, כיסאות מסודרים לאורך הקירות ושולחן קטן באמצע החדר, ללא עיתונים או חומר קריאה אחר כמקובל במקומות אחרים.

שעת בוקר. אנשים התחילו לבוא. גברים ונשים בגילים 30 עד 70, אולי קצת יותר, באו לבית החולים כדי לקבל טיפולים אשר יעלו את הסיכויים שלהם לשרוד. רובם באו בזוגות. חולה והמלווה שלו. היו גם מעטים שהגיעו לבד, כמוני. ישבנו וחיכינו לאחות שתצא ותקרא בשמו של הבא בתור. ניתן להבחין בין החולים שבאו לקבל טיפול לבין המלווים שלהם. החולים שוחחו ביניהם. על הרופאים, על האחיות, על המחלה ודרכי הטיפול, על האוכל במחלקה שבה אושפזו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ