בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא כולם ראו ב"זעקי ארץ אהובה" עדות לסבל היהודי

קוראים מגיבים: איתן בר-יוסף כותב על "וילה בג'ונגל" ותולדות הגזענות המקומית, עדה הרצברג כותבת על תבונתם של עציצים ומרדכי נאור מתקן טעות

2תגובות

לא דווקא שחורים כשההצגה “זעקי ארץ אהובה”, על פי ספרו של אלן פייטון, הועלתה בתיאטרון הבימה ב-1953, רבים אכן ראו בה סמל לרגישותה המוסרית של ישראל: מי אם לא היהודים, שנרדפו במשך דורות, יוכל להזדהות עם השחורים המקופחים בדרום אפריקה? כפי שכתבה נירית בן־ארי ברשימתה על ספרי “וילה בג’ונגל: אפריקה בתרבות הישראלית” ("ספרים", 14.3), הפרשנות הדומיננטית אכן ראתה בהעלאת ההצגה עדות למאבקה של מדינת ישראל הצעירה בגזענות ולעמידתה האיתנה לצד מתנגדי האפרטהייד. אלא שזה רק חלק מהסיפור. חשוב לא פחות לשים...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו