לא כולם ראו ב"זעקי ארץ אהובה" עדות לסבל היהודי

קוראים מגיבים: איתן בר-יוסף כותב על "וילה בג'ונגל" ותולדות הגזענות המקומית, עדה הרצברג כותבת על תבונתם של עציצים ומרדכי נאור מתקן טעות

עדה הרצברג, איתן בר-יוסף, מרדכי נאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
עדה הרצברג, איתן בר-יוסף, מרדכי נאור

לא דווקא שחורים
כשההצגה “זעקי ארץ אהובה”, על פי ספרו של אלן פייטון, הועלתה בתיאטרון הבימה ב-1953, רבים אכן ראו בה סמל לרגישותה המוסרית של ישראל: מי אם לא היהודים, שנרדפו במשך דורות, יוכל להזדהות עם השחורים המקופחים בדרום אפריקה? כפי שכתבה נירית בן־ארי ברשימתה על ספרי “וילה בג’ונגל: אפריקה בתרבות הישראלית” ("ספרים", 14.3), הפרשנות הדומיננטית אכן ראתה בהעלאת ההצגה עדות למאבקה של מדינת ישראל הצעירה בגזענות ולעמידתה האיתנה לצד מתנגדי האפרטהייד.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ