שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תגובה

האקזוטיות היא בעין המתבונן

הטענה כי הספרות של גרסיה מרקס "בעלת אותנטיות פיקטיבית, שתפקידה לבדר ולתת קצת 'צבע מקומי'" היא פשטנית ומתנשאת. תשובה לאוריאל קון

אוֹרי פרויס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אוֹרי פרויס

"נתיב דמך בשלג" הוא נתיב דמה הקולומביאני של נֶנָה דָקוֹנְטֶה בשלג הצרפתי, שאותו מתווה גבריאל גרסיה מרקס בסיפור האחרון בקובץ "שנים עשר סיפורים נודדים". אצבעה של היפהפייה הקריבית נדקרה בקוץ של ורד שקיבלה לכבוד נישואיה עם בילי סַנְצֶ'ס, מיד עם רדתם מהמטוס במדריד. הדם זולג כל משך נסיעתו של הזוג הטרי צפונה אל מעבר לפירנאים והלאה אל פאריס. בעיבורי העיר הגדולה כבר הופך הטפטוף לקילוח, ואין ברירה אלא למהר לבית החולים. ננה דקונטה נלקחת מיד באלונקה ונבלעת בקרביו של המוסד הענק והקודר, מנופפת שלום אחרון לבעלה. בילי סנצ'ס לא יראה אותה עוד. הביקורים מותרים רק אחת לשבוע. חוקי העולם הישן דנים את "הבריון הביישן, שצבע גופו הוא צבע הזהב של יושבי החופים", לשיטוט נואש ברחובות העיר האפרורית והקפואה, מנסה לשווא למצוא דרך ומובן. שפת המקום אינה נהירה לו והוא אינו נהיר למקומיים. אהובת לבו גוועת בעוד הוא נמק מבדידות במלון עלוב מטרים ספורים משם - מטרים ספורים המקפלים בתוכם את כל מרחק ההיסטוריה והתרבות שבין אמריקה הלטינית לאירופה.

תגובות