בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד השפיעה עלי הזעקה התהומית של משה שמיר

קוראים כותבים על משה שמיר, פרשת דרייפוס וזעקת ההמון, ההצגה "אלקטרה", מלחמת העולם הראשונה וקרבות אחרים

תגובות

פנינים שאני לוקחת אתי אני לא אינטלקטואלית ולא ממש קוראת ספרות יפה, אך אני תמיד מסתכלת ולעתים קרובות גונבת קריאת מאמר, שיר, קצרצרים, או סיפור קצר במוסף "תרבות וספרות". לעתים קרובות אני מוצאת שם פנינים ממש שאני לוקחת אתי ומדי פעם גם משתפת. כשקראתי את מלות השכול של משה שמיר, חשבתי שכל אדם ואדם היה צריך לקרוא קטע זה כל בוקר ובטוח זה היה מונע כל הרג שהוא. מלותיו חודרות ישר אל תוך גרעין הרוח, מרחק אדיר מתחת לנפש, לעצם הקיום, לעצם הלהיות (ה-Being). במלותיו הזועקות את כאב השכול, שמיר מזכיר לנו את...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו