אם הייתי דוד ריב לא הייתי נהנה מהביקורת של עוזי צור

קוראים כותבים: איתמר לוי טוען שבפיסקה אחת הצליח צור לחטוא בכל שיכול מבקר אמנות לחטוא - אלימות מופרזת וזלזול מבטל כלפי עבודת חייו של אמן

איתמר לוי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר לוי

יופי נימוח
אילו הייתי דוד ריב לא הייתי נהנה משפע המחמאות שמשפיע עליו עוזי צור ("תרבות וספרות", 12.9) ששם התואר השב וחוזר בהם הוא "יפה", כאילו הדמיון בין נופי השומרון לבין "יופיו הנימוח של נוף טוסקאני" אכן רלוונטי להערכת ציוריו של ריב. אילו הייתי אלן גינתון הייתי מתקשה ליהנות מהמחמאות על אצירת תערוכת דוד ריב, מפני שאלן גינתון אצרה, כשאני מסייע לה (גילוי נאות), גם את תערוכת גבי קלזמר, פרט שצור מעלים.
לא הייתי טורח להגיב על רשימתו של צור אילו לא שירבב לתוכה כיסוח אלים ובלתי מנומק נגד גבי קלזמר. תערוכתו של קלזמר הוצגה במשך חצי שנה כמעט, אולם צור לא כתב עליה אז, ובמקום זאת הוא משרבב הפעם מעין ביקורת "פגע וברח" - פיסקה קצרה ומרעילה המתייחסת לעבודתו של קלזמר כ"חלולה, נבובה וחסרת משמעות".
אכן, קלזמר עוסק בחלל, בריק ובמנגנוני היווצרות המשמעות, אולם עוזי צור, האוהב יופי, ריגושים וריטוטים, אינו מצויד בכלים ביקורתיים המאפשרים לו לדון בבסיס המושגי של העבודות, ולהבחין בין חוסר משמעות ככישלון אמנותי לבין צמצום המשמעות כנושא לעיון מושגי. אולי אצה לו הדרך, לעוזי צור, ואין לו מקום לנמק טענה זו כמו גם טענות תמוהות אחרות ("חלוקתו של החלל... היתה רעה").
קלזמר לדבריו, "רודף כל העת אחר אופנות משתנות". על איזו אופנה הוא מדבר? הרי קלזמר עוסק במודרניזם הגבוה שמזמן אינו באופנה. קלזמר "נטול תחושת עוגן למקום ולזמן", ומה רע בכך? וכיצד זה מתיישב עם טענת האופנתיות, המעוגנת בזמן על־פי הגדרה?
בפיסקה אחת הצליח צור לחטוא בכל שיכול מבקר אמנות לחטוא - אלימות מופרזת ולא מנומקת וזלזול מבטל כלפי עבודת חייו של אמן, וכל זאת בתוך רשימה על אמן אחר שרק נפסד מכך. ובינתיים, תנו לו לצור יופי מרגש של נוף טוסקאני נימוח, ואם אפשר - שיהיה מעוגן במקום ובזמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ