תגובות

דן מירון עוסק בתכסיסים ולא בבשורה

קוראים כותבים: יובל יבנה על "תחושת הדחיפות" שהביאה לפרסום מאמרו של מירון על א"ב יהושע. שרה בן-ראובן על הסתיו ולאה גולדברג

הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הארץ

דן מירון, התכסיסים והבשורה

מה עומד מאחורי אותה "תחושה של דחיפות אקטואלית" שגרמה לעורך "תרבות וספרות" לדחות את פרסום פרקי ההמשך של מסתו של דן מירון על יוכבד בת מרים ולפרסם במקום זאת מאמר שלו על "ניצבת", הרומאן החדש של א"ב יהושע ("תרבות וספרות", 24.10)? דומה שאת התשובה אפשר למצוא בדברים שכתב מירון בסוף הרשימה בגנות "הרעש הפמיניסטי" שמקורו ב"קריאה המוטעית והשטחית" של הרומאן.
מירון נזעק, אם כן, שוב אל העמדה החביבה עליו, עמדת הצופה לבית ישראל, כדי להתריע על פרשנות מוטעית ושטחית ולהציג את הקריאה "הנכונה" והמעמיקה. דיוקנו המצויר של יהושע, המופיע לצד הרשימה (על שטח עיתון די גדול, יש לומר, שהיה בו מן הסתם מקום לפחות לשני טורי שיר של משוררי "ערס פואטיקה") משמש כתנא דמסייע לדבריו המלומדים של מירון. בארשת פניו של יהושע המצויר משמשות בעירבוביה סלחנות מחויכת, בבחינת "שובו בנות שובבות" (המכוונת אל אותן מבקרות פמיניסטיות שטחיות), וזיק של מסתורין מונה־ליזאי, בבחינת "לא תצליחו לפצח את סוד הרומאן שלי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ