תגובות

נאיביות ואמונה על פי עמוס עוז

קוראים כותבים: אסנת רבינוביץ על ספרו החדש של עוז "הבשורה על פי יהודה" וח"כ לשעבר אליעזר (צ'יטה) כהן על משה והנאום האחרון שלו

הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

נאיביות ואמונה
למרות כל ההסתייגויות שאני רואה לנגד עיני ואף על פי שקראתי את דברי המבקרים המלומדים, עדיין מנקרות בי מחשבות על הבשורה על פי עמוס עוז, שעליה נכתב במוסף "ספרים" (7.12). נדמה לי שהוא מפנה מבט אל מציאות ימינו ואומר משהו על אמונה ובגידה.

האנלוגיה הנפרשת ברומן בין שני קורבנות צעירים - ישו ומיכה - אינה עניין סתמי. שני "הבנים" - ישו ומיכה — נעקדים בין הגבעות והגיאיות המעטרים את ירושלים. שניהם נשלחים אל גיא ההריגה מתוך אמונה של אחרים שבמותם יצוו לנו את החיים, אך מוצאים את עצמם בודדים, נעזבים ומופקרים למוות אכזרי: "שש שעות לא חדל הצלוב לזעוק ולהתייפח. ככל שגברה גסיסתו היה בוכה ומשווע מרוב מכאוביו (...) בקול דק ונוקב, קול שהיה דומה לבכיו של תינוק שנעזב לבדו בשדה להתייבש בצמא ולהגיר את שארית דמו..." וגם: "שחטו לי אותו", אומרת עתליה, אלמנתו של מיכה, "אולי הוא גסס שם לבדו כל הלילה. אולי הוא קרא לעזרה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ