קראתי בתדהמה את מאמר הביקורת של דוד (ניאו) בוחבוט

קוראים כותבים על הספר "כנפיים", על המלכה איזבל, על אברהם ("יאיר") שטרן ועל היען העברי הראשון

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הארץ

היופי והתבונה
קראתי בתדהמה את מאמר הביקורת שכתב דוד (ניאו) בוחבוט על "כנפיים", ספר שיריו האחרון של אמיר אור ("ספרים", 20.11). קראתי את "כנפיים" בעצמי כמה וכמה פעמים — בין השאר כעורך אנתולוגיה הונגרית של שירה עברית, ששיריהם של ארבעים משוררים ישראלים, ואור ביניהם, כלולים בה — ובעקבות ההתוודעות המעמיקה לשירי "כנפיים", נהיר לי לגמרי כי דבריו של בוחבוט אינם ביקורת של ממש, אלא השתלחות. לשיריו היפים של בוחבוט עצמו התוודעתי לפי שעה רק באינטרנט, ולאור הכישרון והרגישות המבוטאים בהם, קשה לי להבין מה סימא את עיני הכותב והעריל את לבו, עד שנבצר ממנו לגלות את היופי והתבונה בשירי "כנפיים" של אור. גם ביקורת ארסית עשויה להיות במקומה כאשר היא מנומקת היטב. מאות תרגומי שיריו של אור לעשרות שפות הם עדות חיה לכך שאין נביא בעירו, וייתכן שלקטול פשוט קל יותר מאשר לפרגן.
רמי סערי

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ