תגובה |

בני ציפר דוחף את רונית מטלון בכוח לתוך זהות שקבע בשבילה

רונית מטלון מעולם לא התגדרה ב"רגישות זהותנית", לא בספרות שכתבה ולא במה שאמרה על ספרות. תגובה על ביקורתו של בני ציפר על קובץ המסות של מטלון, "עד ארגיעה"

סיגל נאור פרלמן
סיגל נאור פרלמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סיגל נאור פרלמן
סיגל נאור פרלמן

מאמרו של בני ציפר על רונית מטלון ("הכוהנת הגדולה של דת התקינות הפוליטית", "ספרים", 14.9) העלה בי תמיהה: מה טבעו של הצורך הדחוף של ציפר, שנראה כי חיכה להזדמנות הראשונה לתקוף — לא את ספר המסות המופלא של מטלון "עד ארגיעה", שנערך וסודר על ידי פרופ' מיכאל גלוזמן וד"ר מיכל בן־נפתלי — אלא את מפעל חייה של מטלון, סופרת מודרניסטית גדולה שאי אפשר לחשוב על הספרות העברית ועל מחשבת הספרות העברית בלעדיה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ