בני ציפר דוחף את רונית מטלון בכוח לתוך זהות שקבע בשבילה

מאמרו של בני ציפר על רונית מטלון ("הכוהנת הגדולה של דת התקינות הפוליטית", "ספרים", 14.9) העלה בי תמיהה: מה טבעו של הצורך הדחוף של ציפר, שנראה כי חיכה להזדמנות הראשונה לתקוף — לא את ספר המסות המופלא של מטלון "עד ארגיעה", שנערך וסודר על ידי פרופ' מיכאל גלוזמן וד"ר מיכל בן־נפתלי — אלא את מפעל חייה של מטלון, סופרת מודרניסטית גדולה שאי אפשר לחשוב על הספרות העברית ועל מחשבת הספרות העברית בלעדיה?