בני ציפר דוחף את רונית מטלון בכוח לתוך זהות שקבע בשבילה
רונית מטלון מעולם לא התגדרה ב"רגישות זהותנית", לא בספרות שכתבה ולא במה שאמרה על ספרות. תגובה על ביקורתו של בני ציפר על קובץ המסות של מטלון, "עד ארגיעה"
מאמרו של בני ציפר על רונית מטלון ("הכוהנת הגדולה של דת התקינות הפוליטית", "ספרים", 14.9) העלה בי תמיהה: מה טבעו של הצורך הדחוף של ציפר, שנראה כי חיכה להזדמנות הראשונה לתקוף — לא את ספר המסות המופלא של מטלון "עד ארגיעה", שנערך וסודר על ידי פרופ' מיכאל גלוזמן וד"ר מיכל בן־נפתלי — אלא את מפעל חייה של מטלון, סופרת מודרניסטית גדולה שאי אפשר לחשוב על הספרות העברית ועל מחשבת הספרות העברית בלעדיה? ובאמת, מדוע נכנס ציפר למחסן הכלים המאובק שלו, הוציא מתוכו את הטרקטור המקולקל, עלה עליו, הניע בקושי וקירטע...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר