בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה

בני ציפר דוחף את רונית מטלון בכוח לתוך זהות שקבע בשבילה

רונית מטלון מעולם לא התגדרה ב"רגישות זהותנית", לא בספרות שכתבה ולא במה שאמרה על ספרות. תגובה על ביקורתו של בני ציפר על קובץ המסות של מטלון, "עד ארגיעה"

20תגובות
רונית מטלון, 2013.  "הזהות היא משהו דינמי, מתחלף. לכן מקומם אותי שהמיינסטרים יגיד לי מי אני או שהמזרחים החדשים יגידו לי מי אני"
תומר אפלבאום

מאמרו של בני ציפר על רונית מטלון ("הכוהנת הגדולה של דת התקינות הפוליטית", "ספרים", 14.9) העלה בי תמיהה: מה טבעו של הצורך הדחוף של ציפר, שנראה כי חיכה להזדמנות הראשונה לתקוף — לא את ספר המסות המופלא של מטלון "עד ארגיעה", שנערך וסודר על ידי פרופ' מיכאל גלוזמן וד"ר מיכל בן־נפתלי — אלא את מפעל חייה של מטלון, סופרת מודרניסטית גדולה שאי אפשר לחשוב על הספרות העברית ועל מחשבת הספרות העברית בלעדיה? ובאמת, מדוע נכנס ציפר למחסן הכלים המאובק שלו, הוציא מתוכו את הטרקטור המקולקל, עלה עליו, הניע בקושי וקירטע...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו