תגובה

דן מירון משיב לגבריאל מוקד: מי היו "יותר שמחים מאשר עצובים"?

ברשימתו על ספרו של מיכאל גלוזמן, גבריאל מוקד נאחז בקרנות המזבח של המושג "דור המדינה" ומתעלם מכך שהחלוקה לדורות בספרות העברית היתה לא פעם שרירותית או מוכתבת פוליטית

דן מירון
דן מירון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דן מירון
דן מירון

התוספת שהוסיף גבריאל מוקד לדיון המתגלגל בספרו של מיכאל גלוזמן, "שירת הטבועים" ("מיכאל גלוזמן טועה ומטעה בתזה שלו על שירת דור המדינה", "ספרים", 19.11), מזמינה תגובות והערות לפחות בשלושה עניינים.

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

ראשית, האם תוספת זו היא בכלל בגדר ביקורת ספרותית? גלוזמן לא כתב ספר היסטוריה. ספרו מורכב ממחקרים ספרותיים המסתמכים על עיון פרשני בטקסטים שיריים שנכתבו בשנות ה–50 של המאה שעברה, היינו — בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל. כמובן, אפשר להתווכח עם הפרשנות שהוא מציע לטקסטים הללו; מותר לתהות אם מבחר הטקסטים שנדונו בספר מצדיק הכללות נרחבות האמורות להשתמע מהן (למשל, האם ניתן לדון בסוגיית ה"מלנכוליות" של השירה הישראלית הצעירה מבלי לנתח את שירי האקסטזה האיקוניים של אמיר גלבע, המשורר הבולט ביותר בראשית שנות ה–50, ומבלי להצביע על הקשר בינם ובין שירי התוכחה, האכזבה והזעם, המופיעים לצדם ב"שירים בבוקר בבוקר", ספר השירים המגסטריאלי של התקופה). אבל אי אפשר לשפוט את ספרו של גלוזמן אגב התחמקות מעימות עם התובנות שלו המשתמעות מניתוח טקסטואלי (לעתים מבריק, לעתים מעורר שאלות).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ