יובל יבנה
יובל יבנה

"מוחות גדולים חושבים באופן דומה", זו האמירה שעלתה בדעתי כאשר קראתי את המאמר היפה של בנימין פולק שמתאר את סיום כתיבת "כוכב הגאולה" על ידי פרנץ רוזנצוויג. המוח הגדול השני שעלה מיד בדעתי הוא של הוגה יהודי־גרמני אחר שחי ופעל באותה תקופה בדיוק — ולטר בנימין.

ברשימה הקצרצרה שלו "הטכניקה של הסופר בשלוש־עשרה תיזות", שבה הוא נותן עצות לסופר "המתעתד לעסוק בכתיבת יצירה גדולה", יש שתי תובנות שגם רוזנצוויג הגיע אליהן. הראשונה מתייחסת למקום שבו יש לסיים את כתיבת היצירה. כך כותב בנימין: "את סיומה של היצירה אל תכתוב בחדר עבודתך הרגיל, לא תמצא בו את האומץ הדרוש לכך". נראה שרוזנצוויג הבין יפה את הרעיון הזה כאשר החליט לכתוב את שורות הסיום של "כוכב הגאולה" בבית ילדותה של אהובתו ועל שולחן הכתיבה שלה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ