תגובה |

מי פה המנותק - השמאל העצמאי או השמאל הציוני?

גם אם בימי שגרה מנה השמאל העצמאי בישראל כמה מאות פעילים, יכולתו להוציא אלפים לרחובות ברגעי משבר מעידה על החשיבות הציבורית שלו. תגובה על הביקורת של אדם רז

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"השמאל העצמאי בישראל 1967–1993" אינו ספר זיכרון רגיל. אבי, נעם קמינר, שלזכרו נכתב הספר, היה אדיש לגינוני כבוד והנצחה, אף שמצא עניין רב בתיעוד וניתוח היסטוריים. גם לז'רגון אקדמי וליומרות לאובייקטיביות לא היתה לו סבלנות רבה, שכן ביקש תמיד להגיע לקהלים רחבים עם מסרים פוליטיים ברורים. עורכי הספר, ואני ביניהם, שאפו להקים לו מצבה ראויה בדמות אסופה, שתתאר את המאבקים הפוליטיים שבהם עסק מפיהם של מי שהיו מעורבים בהם ומזוויות שונות, ללא פרפראות אקדמיות. הדיון הביקורתי ב"שמאל העצמאי", מרחב פוליטי המוגדר כאן לראשונה, מתחיל כבר בין דפי הספר. איבון דויטש כותבת על העיוורון המגדרי שאיפיין ארגונים רבים במיליה הזה, וראובן אברג'ל, במאמר חשוב שנכתב במיוחד בשביל הספר, מבאר את יחסו הבעייתי של השמאל למאבק המזרחי. גם עמירה הס, בשר מבשרו של המיליה, אינה חוסכת בביקורת, למשל בקובעה כי בתקופת אוסלו אנשיו "נרדמו בשמירה".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ