בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יורד מובהק

תגובות

בתגובה לרשימתו של שלמה אבינרי "האל שהכזיב" ("הארץ, ספרים", 25.1). ברשימה על הוצאתו מחדש של "אפלה בצהריים" מאת ארתור קסטלר, מוצג תרגומו של צבי ארד מ-1983 כגרסה עברית ראשונה ויחידה. למען הדיוק ההיסטורי, התרגום הראשון נעשה בידי יוסף נדבה כבר בשנת 1947. נדבה תרגם בשנות ה-50 גם את האוטוביוגרפיה של קסטלר "חץ לשמי התכלת" וגם את היומן הארץ-ישראלי שלו "הבטחה והגשמה". נדבה היה איש בית"ר, ומן הסתם מצא בקסטלר, מי שבעצמו דבק בתורת ז'בוטינסקי, אדם כלבבו.

נטייתו של קסטלר אל הרוויזיוניסטים לא עברה ללא תגובת מחנה השמאל של אז. על רוב ספריו שיצאו אז בהוצאות דוגמת ערי ז'בוטינסקי, לא תמצאו מאמרי ביקורת בעיתון הפועלים "דבר", אלא בדרכים עקמומיות משהו. כך למשל, תוהה י"מ ניימן (על יד חלון ראווה של ספרים, 30 בינואר 1948) לנוכח הכותר "אפלה בצהריים": "למה לתרגם דווקא מלועזית דברים מחוסרי-הגיון".

עמנואל בן-גריון, סופר ומבקר ובנו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ניהל ממש מלחמת חורמה נגד קסטלר. את "גנבים בלילה" כינה "גניבת דעת ספרותית", "פרובוקציה" ו"סיטרא אחרא". במאמר אחר ("דבר", נושאים, 22 באפריל 1955), כתב על חוסר האמון לנוכח עדויותיו של קסטלר גם בדברים שחווה אישית, ולא חלילה בגלל ריב פנימי "אשר לנו עם מי שהגדיר עצמו פעם כיהודי-לאומי וראה את הארץ כארצו והפך לה עורף, ‘יורד' מובהק". בן-גריון כתב את הדברים אחרי שקרא בגרסה האנגלית את החלק השני באוטוביוגרפיה של קסטלר "כתיבה סמויה מהעין" שהופיעה אז, שנתיים אחרי שפרסם נדבה את התרגום העברי של החלק הראשון, "חץ לשמי התכלת". בן-גריון המליץ שלא לתרגם את החלק השני לעברית והוסיף "את המשגה שתרגמו את החלק הראשון לעברית כבר אין להשיב". כדרכם של כותבי ביקורת שסימנו מטרה, בן-גריון מצא שלוש שגיאות אינפורמטיביות של קסטלר ב"חץ לשמי התכלת", ושילח חץ מרומז ל"אפלה בצהריים": "האם נקבל את סיפורו בפרטים הרחוקים מידיעתנו אנו?! והאם גם נקבל דברו של עצמו על עצמו?" ראוי שתיחקר פעם ההיסטוריה של מפעלי התרגום לעברית, על ההשתקות של ממסדי המו"לות בעידודם של כותבים-מטעם. וראוי גם אם באיחור, להודות לאנשים כמו יוסף נדבה ואחרים שהיו שם, קרוב לזמן אמת, כדי להביא את הדברים לבני דורם.

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו