בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוריס אז והיום

בתגובה לביקורת של אורי אבנרי על ספרו של בני מוריס ‏(“הארץ, ספרים”, 24.10‏).

6תגובות

לפרופ’ מוריס הישגים אקדמיים מרשימים, בעיקר בספריו על בעיית הפליטים הפלסטינים, מלחמות הגבול, “קורבנות” ועוד. חבל מאוד שהוא פוגם במו פיו בהישגים אלה בספרו החדש “מדינה אחת, שתי מדינות: ישראל ופלסטין”, ובראיון למוסף “הארץ”.
למשל, בראיון ב–2004 הוא תיאר את החברה הפלסטינית כמי שנמצאת במצב של “רוצח סדרתי”, שיש לכלוא את אנשיה “בכלוב”. למען הדיוק, הוא גם כינה אז את הפלסטינים “חיות”. ביטויים אלה הצביעו אולי על גישה אמוציונלית, אידיאולוגית ופוליטית, אך בוודאי לא אקדמית־מדעית של חוקר החברה וההיסטוריה של הפלסטינים, הנדרש לגישה נייטרלית־אובייקטיבית ככל שניתן ולא להכללות סוחפות ומטעות.

אכן בספריו הקודמים נקט מוריס בגישה אקדמית מאוזנת, כפי שנראה להלן, אולם בראיון הנדון עתה הוא שוב משתמש בהכללות גורפות, בלתי נכונות ולא מדויקות, כמו למשל שכל הפלסטינים, כולל מחמוד עבאס, “לא מוכנים לנוסחה של שתי מדינות לשני עמים... הם משדרים עמימות אבל חושבים במונחי גירוש וחיסול... התנועה הפלסטינית... מעוניינת בסופו של דבר בשלטון מוסלמי על כל ארץ ישראל, ללא מדינה יהודית וללא חלוקה”.
בניגוד לכך, בספרו “קרבנות” ‏(2003‏), טוען מוריס כי בישיבת המועצה הלאומית הפלסטינית באלג’יר ב–15 בנובמבר 1988 “הכריזו ערפאת וחברי הכינוס על הקמת מדינה פלסטינית על יסוד החלטת החלוקה של עצרת האו”ם ב–1947” ‏(החלטה 181, עמ’ 564‏). בהחלטה זו כאמור, נקבע כי יקומו שתי מדינות, יהודית וערבית, ולפי מוריס כעבור כמה שבועות אמר ערפאת לשבועון “דר שפיגל” כי “בפלסטין יהיו מדינה יהודית ומדינה ערבית” ‏(שם‏). אש”ף גם אישר אז את החלטות האו”ם 242 ‏(ב–1967‏) ו–338 ‏(ב–1973‏) שמכירות בישראל בקווי 1967.

לפי מוריס, במסגרת הסכמי אוסלו “ערפאת, במכתבו מ–9 בספטמבר 1993 ‏(למר הולסט, שר החוץ הנורווגי דאז‏) הצהיר כי אש”ף מכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום וביטחון ומקבל את החלטות מועצת הביטחון של האו”ם 242 ו–338” ‏(עמ’ 578‏).
מוריס מתעלם עתה מכל מה שכתב בעבר הלא רחוק, כמו גם מיוזמת השלום הסעודית־ערבית מ–2002, עליה חתום גם אש”ף, המציעה לישראל שלום וביטחון ויחסים נורמליים בתנאי שתסכים להקמת מדינה פלסטינית לפי קווי יוני 1967, עם בירה במזרח ירושלים ופתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים הפלסטינים, על פי החלטת האו”ם 194 בסוגיית הפליטים והמדינה הפלסטינית. מוריס טועה ומטעה בראיון, בקביעתו כי עבאס “ממשיך לדרוש זכות שיבה... ואין לו כוונה או רצון להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים”. ובכן, החלטת האו”ם 194 לא מזכירה כלל את זכות השיבה, אלא חזרה של פליטים פלסטינים על פי הרשאה של ישראל, ומתן פיצויים לאלה שלא ישובו. בנוסף לכך, בשיחותיו עם ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, לפני מבצע “עופרת יצוקה”, הציע עבאס כי ישראל תקלוט 150 אלף פליטים פלסטינים במשך עשר שנים. עבאס גם חזר והצהיר פעמים רבות - שמעתי אותו במו אוזני - כי הוא תומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים ‏(גם ראש השב”כ לשעבר יובל דיסקין הכחיש את הטענה כי הפלסטינים אינם מעוניינים בשלום כפי שטען בנימין נתניהו, ואף ציין כי לממשלת נתניהו “אין אינטרס להגיע לפתרון עם הפלסטינים” ‏(“ניו יורק טיימס”, 28 באפריל 2012‏).

פרופ’ משה מעוז
מכון טרומן, האוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו