בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אצבעות רצות מעצמן

2תגובות

לרוץ, מאת ז'אן אשנוז, תירגמה מצרפתית שירה חפר, הוצאת סימטאות, 2011

"לרוץ" הוא ספרו השני של ז'אן אשנוז המתורגם לעברית. אשנוז הוא אחד הסופרים החשובים הפועלים כיום בצרפת. הוא אולי בחיר הסופרים בדור השני של הוצאת הספרים הצרפתית "חצות" (Minuit), השמה לה למטרה לפרסם יוצרים שפיתחו צורות כתיבה חדשות והטביעו חותם עמוק בתולדות הספרות. עם סופריה הידועים של ההוצאה אפשר למנות את סמואל בקט, קלוד סימון, אלן רוב גרייה ומרגריט דיראס. תרגומה המדויק והיפה של שירה חפר מעניק לקורא העברי ספר מיוחד מאוד, שיופיו עומד ביחס ישיר לזרימתו הפרוזאית.

רושם מתעתע עולה בעת הקריאה בספרו של אשנוז: בעוד אתה (הקורא) יושב, אמיל (גיבור הספר) רץ. בעוד אתה מתרווח על הספה - אמיל רץ. בעוד אתה מכחכח בגרונך ומבקש להסדיר את נשימותיך - אמיל ממשיך במרוצתו. הנה, אתה מביט בשעון ומדפדף בין עמודי הספר - ואמיל דוהר וחולף, דבר לא עומד בדרכו, הוא רץ, בתחילה בצורה חובבנית ומאוחר יותר בצורה מקצועית, אי אפשר לעצור בעדו. איצטדיוני הריצה גדושים, ביציעים המון אדם מריע, משתגע, מתפרץ, ואמיל האתלט חוצה את קו הסיום, שובר את שיאי העולם בריצה למרחקים ארוכים, בפראג ופעם בפאריס, בהלסינקי ופעם במלבורן.

אמיל זטופק לא מפסיק לרוץ במשך הקריאה ולכל אורך הספר. ובאמת: מה קורה ליחידת הזמן ההולכת ומצטמצמת ביחס למרחק הריצה, כשזו נמדדת על פי מהירות הקריאה או אורך התיאור הכתוב בספר? איך אפשר למדוד כך את הזמן? זו השאלה, זה הרושם המתעתע של הספר.

אבל אז מופיעה תחושת הזרה עמוקה יותר: נדמה שהספר הזה כלל לא מספר סיפור, לפחות לא במונחי היסוד של סיפור העלילה המסורתי. הספר חומק מכל הגדרה של סיפור-מעשה כפי שלימדה אותנו "הנרטולוגיה" (חקר הסיפור). נוסחה ראשונה של הנרטולוגיה אומרת שביסודו של כל סיפור-מעשה עומדים שני מצבי עניינים הפוכים: למשל, אמיל היה אלמוני, אך אז נעשה לרץ הטוב בעולם ובשל כך התפרסם. אבל ברומאן של ז'אן אשנוז נדמה שאין כלל מצבי עניינים מובחנים, אין לפני ואין אחרי, אין סיבה ותוצאה נראות לעין ולפיכך גם אין מהפכים דרמטיים המתרחשים ביניהם.

נוסחה שנייה של הנרטולוגיה טוענת שאפשר לצמצם כל סיפור-מעשה למשפט דקדוקי בסיסי: נושא המשפט ("אמיל"), נשוא המשפט ("רץ"), מושא המשפט ("כדי לזכות בתואר אלוף העולם"). אבל ברומאן "לרוץ" של אשנוז נדמה שאין סובייקט ואין פעולה ואין מושא שזוכים בו או מפסידים אותו. במלים אחרות, הרומאן של אשנוז "רץ" מעצמו, הכל מתרחש מעצמו - ללא קושי וללא רצון, בלי כוונה ובלי מאמץ. הדמות הראשית חסרת עולם פנימי, וכך גם המציאות ההיסטורית מבצבצת ברקע בשוויון נפש, כופה עצמה בצורה מקרית בלבד.

ובכל זאת משהו מטריד, שכן הספר מכריז על עצמו כמעין ביוגרפיה, כסיפור חיים של דמות היסטורית יוצאת מהכלל: אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי", האיש המהיר בעולם. ומה שמעניין יותר הוא שהספר מתמקד דווקא בתקופה של תהפוכות פוליטיות אכזריות; בימיה החשוכים של צ'כוסלובקיה תחת הכיבוש הנאצי והדיקטטורה של ברית המועצות.

בפער הזה שבין יצירת ביוגרפיה היסטורית לבין יצירה ללא מוסכמות סיפוריות וללא ייצוג מימטי לחיים - נוצרת תחושת ההזרה העמוקה של הכתיבה של אשנוז וכך גם הנימה האירונית, המורגשת בכל עמוד ועמוד בספר. כך למשל, האיש המהיר בעולם מגלה לראשונה את יכולות הריצה שלו רק משום שהדבר נכפה עליו; הוא כלל לא אהב להתעמל, אלא חויב כמו כולם להשתתף בתחרויות הריצה שאירגן הוורמאכט הגרמני, והרי לא כדאי לסרב לנאצים.

הנה, מלחמת העולם רק התחילה וכעבור עמודים אחדים כבר מגיח פתאום הצבא האדום בפאתי העיר. סוף המלחמה האיומה ביותר בתולדות האנושות ניבט מעיניו של אמיל על מסלול הריצה, ומפריעה לו בעיסוקיו: "אמיל פותח בריצה קלה ומודד את קצב הנשימות שלו כשפתאום נשמעות אזעקות".

הנימה האירונית הזאת מתעצמת ונעשית ודאית בתקופת הדיקטטורה של הנשיא גוטוולד, בובה פוליטית של החבר סטאלין: "כשאמיל חוזר לפראג הוא גיבור לאומי (...) מציגים אותו לראווה ממפעל למפעל בכל רחבי המדינה, כדי להראות לכולם שהוא אמיתי, שהוא קיים במציאות, שהוא לא מומצא, או בעצם כן, הקומוניזם בפעולה המציא אותו. ולא רק זה המציא הקומוניזם: באותו זמן נפתחים משפטי ראווה ראוותניים מאי פעם. (...) אפשר להיווכח אפוא, מסבירים לנו בחפץ לב, שהקומוניזם בפעולה בהחלט הוכיח את עליונותו: לא זו בלבד שהוא מייצר את האלופים הגדולים בעולם, הוא גם חושף את הבוגדים הגדולים שבקרבו" (עמ' 111-112).

בסיכומו של דבר, כל האירועים הללו אינם גורעים ואינם מיטיבים עם הריצה של אמיל זטופק. הוא אולי קצת מדוכדך כאשר נאסר עליו להשתתף בתחרויות מעבר למסך הברזל, הוא אולי קצת עייף מהעבודה היומיומית שלו בתור קצין בצבא הצ'כי, הוא אולי נושך את שפתיו כאשר הוא נשלח לשש שנים לעבודות פרך במפעלי האורניום בשל תמיכתו באביב של פראג. אבל התמהיל הזה של איש בלא תכונות, אטום מעט ותמים מעט, פשוט מדי וטוב לב וכנוע בפני הגורל, מנטרל כל רגש וכל שיפוט ומרוקן לגמרי כל אסון וכל הצלחה.

אשנוז יוצר תנועה שטוחה ואינסופית, מעין הישג סגנוני מרתק המאפשר לחוש אותן רגליים המתחילות לרוץ מבלי שדבר יוכל לעצור בעדן; את הכוח הבלתי רגיל הזה של הריצה המסמא כל דבר פיסי או נפשי ומסיח את הדעת מכל מכשלה חברתית. כך בדיוק אפשר להבין את שם הספר: לא מדובר באדם חופשי המתמסר כולו לפעולת הריצה, גיבור המסמל את כוח הסיבולת של האנושי, אלא בשם הפועל הלא-אישי "לרוץ". הוא נכפה על אדם מוזר וגמלוני - עד כדי כך שאנו עומדים ומשתאים, ספק בלעג ספק בהערצה, מול הפרץ הלא מחוור הזה של הריצה עצמה. "יום יבוא ומישהו יחשוב, שרק באימונים הקיף אמיל בריצה שלוש פעמים את כדור הארץ. להפעיל את המכונה, לשפר אותה כל הזמן ולסחוט ממנה תוצאות - זה כל מה שחשוב לו, ולמען האמת, לכן כנראה אמיל הוא לא מראה מלבב במיוחד" (עמ' 67).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו