הלשון של יונה וולך

בימים שבהם כמעט חובה לדבר על סקס בשירה הנשית, מה נשאר לומר על הדבר הזניח הזה, עברית. דווקא משום כך, אכתוב משהו על הלשון של וולך

יצחק לאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יצחק לאור

זאת היונה, יונה וולך, השירים, המחברות הגנוזות, הראיון, עורכים הלית ישורון, יאיר קדר, הוצאות מודן והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013, 205 עמודים

כתיבה על האלבום הזה, הכולל גם את הראיון המפורסם שערכה הלית ישורון עם יונה וולך, בעת ששכבה בבית החולים, ומסות קצרות ונפלאות של עזה צבי, ותקליטור הסרט של יאיר קדר, כתיבה המתעקשת להתייחס לספר הזה כאל ספר שירה, ולא רק זאת, אלא להתחיל מהדקדוק, ומיחסה של וולך לעברית, יש בה מין אנטי־קליימקס. כי בימים שבהם כמעט חובה לדבר על סקס בשירה הנשית, ועל מזוכיזם, ועל לסביות, מה נשאר לומר על הדבר הזניח הזה, עברית, אבל דווקא משום כך, בזהירות מפני הפופוליזם התל אביבי, אכתוב תחילה משהו על הלשון של וולך, ורק אומר להגנתי שהיא עצמה ידעה היטב עד כמה מתחילה הארוטיקה מהלשון: "תן למלים לעשות בך / תן להם היה חופשי / אלו תיכנסנה בך תבואנה פנימה / עושי צורות על צורות" וגו'.

תגיות: