ע. הלל - רב אמן של הלשון העברית

בכל תחנות התפתחותו כמשורר, ובפזמוניו ובשירי הילדים שלו, מתגלה ע. הלל כמי שידע לשלב בין שפה גבוהה לשפת דיבור מודרנית, פשוטה וישירה

יוסי פלס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי פלס

כל השירים, מאת ע. הלל, הוצאת מוסד ביאליק, הקיבוץ המאוחד, 2013, 260 עמודים

הִלל עומר, או, בשמו הספרותי, ע. הִלל (1926-1990), היה יוצר רבגוני: משורר, פזמונאי, משורר לילדים ואדריכל גנים ונוף. בכל אחד מן התחומים הללו הגיע למדרגה גבוהה של מצוינות ובכל אחד מהם מתגלים צדדים שונים של אישיותו היוצרת. אך לרוב הישראלים מוכר ע. הלל בעיקר כפזמונאי וכמחברם של שירי ילדים, שגם הם הולחנו ברובם כפזמונים. כמו אצל אלתרמן ויחיאל מוהר־מר, גם אצל ע. הלל קיימת הפרדה סוגית ברורה וגם אצלו יש, בצד ההבדלים הבולטים, קשרים סמויים בין שלושת סוגי השירה. ההומור והשובבות של הפזמון ושיר הילדים מבצבצים רק זעיר פה זעיר שם בשירים "למבוגרים" והיוצאים מכלל זה הם רק כמה משירי "ארץ הצהריים", ספר הביכורים של המשורר, ואחדים משיריו המאוחרים. ומצד אחר, הכתיבה הפזמונאית יכולה רק לרמז על מעמקי הנפש הנחשפים בשירה הרצינית, אם כי גם בדיחות־הדעת וקלות־הדעת של הפיזמון הן ביטויים אותנטיים לעולמו הנפשי של היוצר, קל וחומר במקרה של משורר כע. הלל, ששיקע בפזמוניו ובשירי הילדים שלו את מלוא יכולתו השירית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ