ישראל נטע

שולחן האהבה
שֻׁלְחַן הָאַהֲבָה עָרוּךְ
מֵאָה דּוּנָמִים עִנְבָּר הַגַּב,
כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ, פִּנַּת כָּתֵף מַרְהִיבה
כָּל יְסוֹדוֹת הַגּוּף.
קוּמִי, קוּמִי, הַכֹּל מֻתָּר, נִתְגַּבֵּר לַעֲבוֹדַת הָאַהֲבָה
מֵרִיס וְעַד צִפֹּרֶן, כָּל מָה שֶׁהַזְּמַן גָּרַם לָנוּ לִשְׁכֹּחַ כְּבָר
וּמָה שֶׁעוֹד תָּלוּי. בַּגּוּף.
שֻׁלְחַן הָאַהֲבָה עָרוּךְ
שִׁקּוּי שָׂפָה לֵילִי, דְּבַשׁ הָעוֹר, הַצּוּף,
טַעַם הַגּוּף.
זֶה שֻׁלְחַן הָאַהֲבָה: יַיִן תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ
אֲפַרְסְקִים וְאַגָּסִים בִּטְנֵךְ, הַפְּרָחִים בְּעֵינַיִךְ
הַרְבֵּה אַרְבֶּה שִׂמְחָתֵךְ, אֲנִי מַבְטִיחַ, רַפְּדִינִי נָא
שֻׁלְחַן הָאַהֲבָה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ