סיפור העקדה על פי יעקב ביטון

"מחברות התבוסה" הוא ספר שירים שראוי לקרוא בו עוד ועוד. את השירים אפשר לקרוא כגחלים לוחשות של פואמה, שבתמציתה תמונת עקדה עצמית

אילן ברקוביץ'
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אילן ברקוביץ'

מחברות התבוסה, שירים, מאת יעקב ביטון, הוצאת הליקון, בעריכת דרור בורשטיין, 2013

כדי להבין מה שקורה ב”מחברות התבוסה”, ספר שיריו החדש, השני, של המשורר יעקב ביטון (יליד 1974, באר שבע, גדל בראשון לציון), אחרי ספר השירים "אִינָה דָדָה – משירי האֵם הגדולה" (2008, הוצאת כתר, עורכת: יערה שחורי), עלינו לצייר לנו את התמונה המרכזית העולה מתוכו: אדם בוגר ניצב לבדו בשדה כשהוא בוער, כבה ומאיר חליפות. אל תמונת העיוועים הזאת מצטרפת שירת גחלים גדולה, היא זו שבה נכתבו כל שירי הספר הזה, שנדמים כמי שחולצו מתוך התופת של התמונה המתוארת למעלה. והתוצאה שמתקבלת היא של ספר שירים נדיר, כזה שהקריאה בו משולה לקיום של טקס דתי, מעשה־זבח שיש בו מסממניה של קדוּשה, שתיתכן בעת כתיבת שירה רק לעתים רחוקות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ