בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מחפשת אפרת מישורי

בשירי "הבוהמה הביתית" לא מצאה אפרת מישורי את "הצורה החדשה" המיוחלת. והסיבה לכך היא שהחיפוש שלה דקלרטיבי בלבד

תגובות

שירת האינסטנט הפלקטית עפה להיכן שתישא אותה הרוח ומקבעת דור שירי שלם במצב לימינלי־נצחי. זו שירה שלכאורה נאבקת במציאות על שלל עוולותיה, אלא שמאבקה זה, שאינו חורג משום בחינה מעולמו של הפלקט, משיג תוצאה הפוכה: הוא מקבע ייצוג מסוים של מציאות המנציח דווקא את חוקיו של העולם העכשווי. אותן מוסכמות שנגדן מוחים כביכול הנאבקים נתפשות באופן פרדוקסלי כמציאות היחידה שבאפשר. כשם שבשנות השישים קבע משה דור, בשירו "אני לעצמי" (מתוך "צו עיקול", 1960): "שכחתי את שמי. תעודת הזהות / אבדה. / הרחובות נמשכים...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו