בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היציאה מביצת השירה העברית אל עולם האפוס

בשעה שרק משוררים עכשוויים מעטים יודעים פרודיה מהי ושולטים בכליה של מלאכת השיר, רוח שירתם של אסיף רחמים, עידו יואב וענת לוין נוגעת באפי

12תגובות

אחד מסימניו של הדשדוש הנורא של רבים ממשוררינו העכשוויים בביצת ההווה הרע הוא אותו קונפטי סגנוני מוזר, שכמעט כל משורר צעיר משליך על עצמו ומשתכשך בו בהנאה טורדת מנוחה: עברית אינטרנטית, קרעי משפטים עילגים, מטאפורות חסרות פשר. גם כשנדמה לו כי שירתו דוהרת בראש צבא העשוקים, סגנונו – הצגתם השבה ונשנית של אותה לשון, אותן תימות, אותם דימויים – אינו אלא התמסרות להנאת השכשוך. והנאה כמעט פרוורטית זו היא ההפך הגמור מעולמו של האפוס, שבין שורותיו קיימת תמיד התשוקה לכינונה של מציאות אחרת; מציאות שמשהו בה...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו