היציאה מביצת השירה העברית אל עולם האפוס

בשעה שרק משוררים עכשוויים מעטים יודעים פרודיה מהי ושולטים בכליה של מלאכת השיר, רוח שירתם של אסיף רחמים, עידו יואב וענת לוין נוגעת באפי

אורי הולנדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי הולנדר

אחד מסימניו של הדשדוש הנורא של רבים ממשוררינו העכשוויים בביצת ההווה הרע הוא אותו קונפטי סגנוני מוזר, שכמעט כל משורר צעיר משליך על עצמו ומשתכשך בו בהנאה טורדת מנוחה: עברית אינטרנטית, קרעי משפטים עילגים, מטאפורות חסרות פשר. גם כשנדמה לו כי שירתו דוהרת בראש צבא העשוקים, סגנונו – הצגתם השבה ונשנית של אותה לשון, אותן תימות, אותם דימויים – אינו אלא התמסרות להנאת השכשוך. והנאה כמעט פרוורטית זו היא ההפך הגמור מעולמו של האפוס, שבין שורותיו קיימת תמיד התשוקה לכינונה של מציאות אחרת; מציאות שמשהו בה קורע צוהר לעולם חווייתי אחר, למרחבי תודעה אחרים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ