שירים

ארבעה שירי אוגוסט

השירים של אינוקנטי אנינסקי, בוריס פסטרנק, אנה אחמטובה ויוסיף ברודסקי הם עדות מוחשית למסורת הקשר בין אוגוסט לסוגיית המוות בשירה הרוסית

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הארץ

אוגוסט
אִינוֹקֶנְטִי אנְיֶנְסְקִי 

עוֹדוֹ זוֹהֵר הָאוֹר בְּקִמְרֹונֵי דְּרָכִים,
אֲבָל בֵּין הַבַּדִּים גּוֹבֵר עִמְעוּם וְאֵלֶם,
כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּךְ קַלְפָן חִוֵּר־פָּנִים,
לִמְנוֹת גְּזֵרוֹת גּוֹרָל כְּבָר לֹא מֵעֵז מֵהֶלֶם.
בַּחוּץ כְּבָר אוֹר־הַיּוֹם. הָעֲרָפֶל גּוֹרֵר
תַּחְתָּיו קוֹלוֹת נוּגִים הַמַּפְצִירִים: הָאֵטּוּ!..
אַךְ הַמִּשְׁתֶּה עִמּוֹ, בִּבְדֹלַח מִתְפּוֹרֵר
הַזֹּהַר שֶׁל אֶתְמוֹל. רַק הַפְּרָחִים לֹא מֵתוּ...
הַאִם הַלְּוָיָה בָּרֶקַע נִרְאֲתָה?
שָׁם רוֹעֲדִים אוֹרוֹת מִתַּחַת לַעֲטֶרֶת,
נָעִים וְשׁוֹאֲלִים: "מָתַי? מָתַי אַתָּה?"
בְּקוֹל נְחֻשְׁתִּי שֶׁל אִטִּיּוּת קוֹבֶרֶת...
תַּם הַמִּשְׂחָק אוֹ שָׁט הַקֶּבֶר לְשָׁלוֹם,
אַךְ שְׁנֵי הָרְשָׁמִים מִתְבָּאֲרִים גַּם יַחַד;
הוֹ, עַד כַּמָּה קְרוֹבִים לִי חֲנֻפַּת הַחֹם
וּפְאֵר הַגַּן בּוֹ מְבַצְבֵּץ רְקַב הַשַּׁחַת...
1910

אוגוסט
בוריס פסטרנק 

כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָה, שֶׁקֶר לֹא הָיָה עִמָּהּ,
חָדְרָה הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּטַפֶּסֶת
בַּאֲלֻמַּת הַזְּעַפְרָן, הַנְּטוּיָה קִמְעָה,
בֵּין הַוִּילוֹן וּבֵין הַכֶּסֶת.
וְהִיא צָבְעָה לָהּ בְּזָהֹב לוֹהֵט
אֶת הַחֻרְשָׁה, בָּתֵּי הָרֹבַע,
כָּרִי הָרַךְ וְהָרָטֹב כָּעֵת
וּקְצֵה הַסִּפְרִיָּה בַּגֹּבַהּ.
נִזְכַּרְתִּי לָמָּה בְּמַחְשַׁךְ לֵילִי
הַכַּר נִרְטַב מְעַט בְּקַעַר:
חָלַמְתִּי שֶׁלָּאַשְׁכָּבָה שֶׁלִּי
אַתֶּם הֲלַכְתֶּם דֶּרֶךְ יַעַר,
לְחוּד וּבְחַבְרוּתָא, כָּךְ פִּתְאוֹם
נִזְכַּר אֶחָד מִיְּדִידַי:
הֲרֵי שִׁשִּׁי בְּאוֹגוּסְט, חַג הַיּוֹם –
הִשְׁתַּנוּתוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ.
אוֹר יְקָרוֹת מִבְּלִי שַׁלְהֶבֶתְיָה
עַכְשָׁו מַהֵר תָּבוֹר נוֹבֵעַ,
וּסְתָו צָלוּל, שֶׁלְּמוֹפֵת נִהְיָה,
שׁוֹבֶה עֵינַיִם וְרוֹגֵעַ.
וּבְעַד הַחֹרֶשׁ אַלְמוֹנִים חִוֵּר
עֲבַרְתֶּם צַעַד אַחַר צַעַד
לְיַעַר בֵּית הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר
סָמַק כְּמוֹ עוּגִיָּה מֻטְבַּעַת.
בְּדוּמִיַּת הָאֲמִירִים שֶׁלּוֹ
שְׁמֵי הַמָּרוֹם נָגְעוּ בַּשֶּׁקֶט
וְהַמֶּרְחָק הָרַב נָתַן קוֹלוֹ
בְּהִתְפַּקְּדוּת שֶׂכְוִים נִמְשֶׁכֶת.
כְּמִין מוֹדֵד מְקַרְקְעִים רִשְׁמִי
עָמַד הַמָּוֶת חֲמוּר הַסֵּבֶר
וְהִתְבּוֹנֵן עַל הַפָּנִים שֶׁלִּי
כְּדֵי לְהַתְאִים מִדּוֹת הַקֶּבֶר.
כֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ נוֹכְחוּת חַיָּה
בָּעֲלִיָּה שֶׁל קוֹל רָגוּעַ.
חָזוֹן קוֹלִי, כְּפִי הָיֹה הָיָה,
נִשְׁמַע, בְּנֶמֶק לֹא נָגוּעַ:
"הֱיֵה שָׁלוֹם הַהִשְׁתַּנּוּת הַהִיא
וּפָז הַדְּבַשׁ וְהַתַּפּוּחַ,
רַכְּכוּ פְּרֵדָה וּמְרִירוּת נְהִי
בִּלְטִיפַת אִשָּׁה לָנוּחַ.
לְכוּ לָכֶם יְמֵי שִׁפְלוּת הַזְּמַן,
וְלָאִשָּׁה שְׁלוֹמוֹת, עָלַיִךְ
לִקְרֹא תִּגָּר לַהַשְׁפָּלוֹת כֻּלָּן!
אֲנִי הוּא שְׂדֵה מַעַרְכוֹתַיִךְ.
הֲיִי שָׁלוֹם פְּרִיסַת כָּנָף מֻטָּה,
מָעוֹף חָפְשִׁי בִּמְלוֹא הַקֶּצֶב,
וּדְמוּת עוֹלָם שֶׁבְּמִלָּה עָלְתָה,
וִיצִירָה, וְנֵס הַיֵּצֶר".

אוגוסט
אנה אחמטובה 

הוּא תָּמִים וּמְתַעְתֵּעַ
וּמַבְהִיל מִכָּל הָעִתּוֹת,
בְּכָל אוֹגוּסְט, הַשֵּׁם יוֹדֵעַ
כַּמָּה בּוֹ חַגִּים וּמִיתוֹת.
הַתָּרָה שֶׁל יִצְהָר וְיַיִן...
הִשְׁתַּנּוּת, עֲלִיַּת מִרְיָם!..
כְּמוֹ שְׂדֵרָה הוּא שׁוֹלֵחַ עַיִן
לִשְׁקִיעָה אֲדֻמָּה עֲדַיִן
וּמוֹלִיךְ אֶל עַל כְּסֻלָּם
לֶעָנָן וּכְפוֹר לְעוֹלָם.
הִתְחַזָּה הוּא לְיַעַר פֶּלֶא
אַךְ מֵאָז נֶעֶלְמוּ קְסָמִים.
הוּא הָיָה כְּ"שִׁקּוּי תּוֹחֶלֶת"
בְּדִמְמַת דַּרְגָּשִׁים קְפוּאִים.
. . . . . . . . . . . . . .
וְעַכְשָׁו! כִּנְחַשׁ הַבּוֹאָה
שׁוּב אָסוֹן חוֹנֵק עַד בְּלִי דַּי...
וְרוֹעֵשׁ יָם הַשְּׁחוֹר וְהָרֹעַ
בְּמוֹצָאוֹ מְרַאֲשׁוֹתַי.
26 באוגוסט 1957, קוֹמַרוֹבו

אוגוסט
יוסיף ברודסקי 

הָעֲיָרוֹת הַקְּטַנּוֹת, הָאֱמֶת לֹא יַגִּידוּ שָׁמָּה.
וּבִשְׁבִיל מָה לְךָ, הֲרֵי הַשָּׁעָה עָבְרָה.
אִילָנוֹת מִבַּעַד לַחַלּוֹן מְהַנְהֲנִים לַפָּנוֹרָמָה
הַנּוֹדַעַת רַק לָרַכֶּבֶת. אֵי שָׁם מְזַמְזֶמֶת דְּבוֹרָה.
הָאַבִּיר שֶׁבְּצֹמֶת דְּרָכִים עָשָׂה לוֹ קַרְיֶרָה
עַכְשָׁו רַמְזוֹר בְּעַצְמוֹ; פְּלוּס, הַנָּהָר לְפָנָיו.
וְהַשֹּׁנִי בֵּין הָרְאִי בּוֹ הִשְׁקַפְתָּ כָּרֶגַע
לְבֵין אֵלֶּה אֲשֶׁר שְׁכָחוּךָ לֹא כָּזֶה רָב.
הַתְּרִיס מוּגָף בַּשָּׁרָב וּמְעֻטָּר בָּרֶכֶל
אוֹ בִּסְתָם מְטַפְּסִים שֶׁלֹּא לִפֹּל אֶל הַפַּח.
נַעַר יָחֵף וְשָׁזוּף בְּמִכְנְסֵי כַּדּוּרֶגֶל
אֶת עֲתִידְךָ לוֹקֵחַ בְּקַפְּצוֹ לַמִּטְבָּח.
לָכֵן שְׁקִיעָה מִתְאָרֶכֶת. עֶרֶב יָצוּק בְּנֶפַח
שֶׁל כִּכַּר תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת, עִם הַפֶּסֶל וכד',
שֶׁבָּהּ הַמַּבָּט הַמַּבִּיעַ "נָתַתִּי קְלָלָה לְפָנֶיךָ"
תָּלוּי בְּיַחַס יָשִׁיר בֶּהָמוֹן הַנִּפְקָד.
ינואר 1996

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ