בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור

על ריבוי הלשונות ועל האי-הבנות שבגללן

סיפור קצרצר מאת אמיליו מרטינס, משורר, סופר ומחזאי שנולד באורוגוואי וחי בבוליביה. תירגם מספרדית: רמי סערי

2תגובות

שלוש מאות חמישים ושישה אלף הוא מספר השפות המדוברות כאן (אולי התסבוכת הלשונית הזאת נובעת מן הנטייה הבורגונדית להקים מגדלים עד לב השמים). כאשר נולד בורגונדי חדש, הוא מתחיל לפתח שפה משלו, ואז, למשל, הוא מעניק ליונים את הכינוי "דֵבּוּאֵבֶּה", או משתמש במילה "אוּרְשְׁפְּרָאכֶה" כדי להתייחס אל גלי הגאות. בו בזמן, מישהו מבני ארצו יבטא את המלים "בֶּרְטְרוֹלוּדֶס" או "סִימוֹרְגוּלִיאָס" כדי להצביע בדיוק על אותן תופעות. פועל יוצא של כל זה הוא האנדרלמוסיה הכללית. וכך, במפגשים הפוליטיים נואם רודף שלום...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו