שירי האהבה הנכזבת שתירגמה לאה גולדברג בגיל 17

בצעירותה תירגמה גולדברג שישה שירי עם ליטאיים, שהתפרסמו בכתב עת שערך המורה שלה לעברית. עקבותיהם חוזרים ומתגלים בשירתה הבוגרת

שרה בן-ראובן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שרה בן-ראובן

בינואר 1928, כשלאה גולדברג היתה בת 16 וחצי, כתבה ביומנה: "אני חוששת שאחרי שאגמור את הגימנסיון, יותר מכל המורים שלי אהיה חייבת תודה למורתי הליטאית. חי נפשי, מגוחך הדבר שבגימנסיון עברי, על ההתפתחות משפיעה יותר מורה אשר מלמדת שפה ליטאית, שפה שאין לה ספרות".

ספרות ליטאית לא היתה – אבל שירי עם היו. זה קרה בזכות האיכרים הליטאים בכפרים, ששמרו את שפתם, שעה שאנשי הערים בליטא דיברו במשך מאות שנים רק פולנית ורוסית. שירי העם, הנקראים דַיינוֹת (Dainos, שירי זמר) משקפים את החיים בכפר, ועיקרם שירי אהבה. ברוב השירים מופיעה האהובה המחכה שנים לבחיר לבה. הדיינות מצטיינות בפשטות ובתמימות, בעומק הרגש ובקירבה לטבע. עד כה נתפרסמו כ-3,000 דיינות ליטאיות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ