סטפן מלארמה

הפאון:

נִימְפוֹת אֵלֶּה, רוֹצֶה אֲנִי בְּקִיּוּמָן תָּמִיד.
כֹּה בָּהִיר
קַל בְּשָׂרָן, רוֹחֵף בָּאֲוִיר
אָפוּף קוּרֵי תַּרְדֵּמָה עֲבֻתִּים.

הַאִם אָהַבְתִּי חֲלוֹם?
סְפֵקוֹתַי, צֶבֶר לַיִל קָדוּם מִתְגַּשֵּׁם
סְבַךְ עֲנָפִים שַׁבְרִירִי, שֶׁנּוֹתַר בּוֹ מִן
הָעֵץ הַמַּמָּשִׁי, מֵעִיד, אֲבוֹי! שֶׁרַק אֲנִי יָכוֹל הָיִיתִי לַחְגֹּג
כִּמְנַצֵּחַ אֶת חֵטְא אִידֵאַל הַוְּרָדִים.
נְהַרְהֵר...
הַאִם הַנָּשִׁים שֶׁחוֹלְפוֹת בְּרֹאשְׁךָ
דְּמוּת מִשְׁאֶלֶת חוּשֶׁיךָ הַמֻּפְלָאִים הֵן!
פָאוּן, הָאַשְׁלָיָה חוֹמֶקֶת מֵעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת
קָרוֹת, כְּעֵין דְּמָעוֹת, שֶׁל הַחֲסוּדָה מִכֹּל:
אֲבָל, הָאַחֶרֶת אֲנָחוֹת כֻּלָּהּ, תֹּאמַר הִיא נִגּוּדָהּ
כִּבְּרִיזָה שֶׁל יוֹם חַם בְּגִזַּת רֹאשְׁךָ?
אַךְ לֹא! בְּעַד הָעִלָּפוֹן הַדּוֹמֵם וְהַנִּרְפֶּה
חָנוּק מֵחֹם, הַבֹּקֶר הַצּוֹנֵן לוּ נֶאֱבַק,
לֹא יְמַלְמֵל אַף מַיִם כִּי אִם אֶת מֶזֶג צְלִילֵי חֲלִילִי
בַּחֹרֶשׁ הַמֻּשְׁקֶה אָקוֹרְדִים. וְרַק אִוְשַׁת הָרוּחַ
דֶּרֶךְ צֶמֶד הַקָּנִים מִזְדָּרֶזֶת לִנְשֹׁב רֶגַע טֶרֶם
תָּפִיץ צְלִילָהּ בְּגֶשֶׁם סְרָק,
בָּאֹפֶק הַחַף מִקֶּמֶט,
הֶבֶל הַהַשְׁרָאָה הַנִּרְאֶה
שַׁאֲנָן וּמְלָאכוּתִי, חוֹבֵר שׁוּב לַשָּׁמַיִם.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ