יצחק לאור

1.

בַּיָּמִים הָהֵם עָמְדָה אָנָה אַחְמָטוֹבָה
שִׁבְעָה־עָשָׂר חֳדָשִׁים בְּתוֹרִים לְיַד בֵּית
הַכֶּלֶא שֶׁל לֵנִינְגְּרָד. פַּעַם אַחַת זִהָה
אוֹתָהּ מִישֶׁהוּ, וְאָז, אִשָּׁה כְּחֻלַּת עֵינַיִם
שֶׁעָמְדָה מֵאָחוֹר (לֹא הִכִּירָה לִפְנֵי כֵן אֶת
שְׁמָהּ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֶרֶת) הִתְנַעֲרָה מִקִּפְאוֹן
הַחוּשִׁים שֶׁהָיָה נַחֲלַת כֻּלָּם (כָּךְ כָּתְבָה
אַחְמָטוֹבָה עַל הַיָּמִים הָהֵם), הֶעֱבִירָה מִפֶּה
לָאֹזֶן אֶת שְׁאֵלָתָהּ לַמְּשׁוֹרֶרֶת (כֻּלָּם דִּבְּרוּ
בְּלַחַשׁ, כָּתְבָה אַחְמָטוֹבָה עַל הַיָּמִים הָהֵם):
"תּוּכְלִי לְתָאֵר אֶת זֶה?" וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת הֵשִׁיבָה
לָהּ: "אוּכַל". וְאָז, סִפְּרָה אַחְמָטוֹבָה, "דְּבַר
מָה, מֵעֵין חִיּוּךְ, רִצֵּד בְּמָה שֶׁהָיוּ פַּעַם פָּנֶיהָ
שֶׁל הָאִשָּׁה בַּתּוֹר".