שיר |

Musee des Beaux Arts

שיר מאת ויסטן היו אודן. תירגם מאנגלית: דוד וינפלד

ויסטן היו אודן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ויסטן היו אודן

בַּאֲשֶׁר לַסֵּבֶל, הֵם מֵעוֹלָם לֹא טָעוּ,
רַבֵּי הָאֳמָנִים שֶׁמִּכְּבָר: כָּמָּה הֵיטִיבוּ לְהָבִין
אֵת מְקוֹמוֹ בְּחַיֵּי אָדָם: כֵּיצַד הוּא מִתְרַחֵש
בְּעוֹד מִישֶהוּ אַחֵר אוֹכֵל אוֹ פּוֹתֵחַ חַלּוֹן אוֹ סְתָם מְהַלֵךְ בַּדֶּרֶךְ.
אֵיךְ, עֵת הַבָּאִים בַּיּמִים מְחַכִּים בְּחֶרְדַת קֹדֶש וּבְרִגְשָה
לַלֵּידָה הַפִּלְאִית, תָּמִיד יִהְיוּ
יְלָדִים שֶׁלֹא בִּמְיוּחָד רָצוּ שֶׁזֶּה יִקְרֶה, מַחְלִיקִים
עַל אֲגםַ בקִּצְהֵ היַעַר:
הֵם לֹא שָׁכְחוּ מֵעוֹלָם
כִּי אֲפִילוּ עִינוּי קְדוֹשִׁים מַחֲרִיד טִבְעוֹ תָּמִיד לְהִתְנַהֵל,
כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת, באֵיזוֹ פִּינָה, מָקוֹם מוּזְנָח,
בּוֹ מַמְשִׁיכִים הַכְּלָבִים בְּחַיֵּי הַכֶּלֶב שֶׁלָּהֶם וְסוּסוֹ שֶׁל הַמְּעַנֶה
מְחַכֵּךְ בָּעֵץ אֶת אֲחוֹרָיו הַחַפּים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ